ביקורת ספרותית על דומות - חלק שני - המשך - בלב היער - הבלשית קאסי מדוקס #2 מאת טאנה פרנץ'
ספר טוב

---

מיד כשסיימתי את בלב היער (הביקורת נכתבה אתמול) קראתי את דומות. יש משהו מנחם בקריאת ספרים עוקבים, למי שמצטער שספר אחד נגמר. הקריאה הרציפה משאירה את כל הפרטים בזיכרון הצף ואין צורך באזכורים ובחיטוט נואש בעליית הגג של המידע. הסופרת לא נוטשת את גיבוריה באפלת השכחה ולא מניחה להם למות מוות ספרותי. היא חוזרת ועוסקת בהם ומחייה את עצבונם ושמחתם, את הצלחותיהם וכישלונותיהם, את האהבה שרכשנו להם ואת התעוב. הם לא בובות מתנפחות שהאוויר שבהם מתפוגג והולך, אלא אנשים בשר ודם. ספרותי, אבל בשר ודם.

גיבורים מתמשכים אופייניים לסדרות של ספרי מתח (הנה מצאתי עוד מעלה בז'אנר המושמץ כה תכופות).
דומות מתרחש חודשים ספורים לאחר שמסתיים בלב היער.

רוב ראיין, שהיה גיבור הספר הראשון, עזב את המשטרה, חבוט ומרוט וקאסי מדוקס, שותפתו–ידידתו הופכת להיות הגיבורה הראשית בתיק מוזר.

בוקר אחד היא נקראת לזירת רצח ומגלה לתדהמתה כי הנרצחת דומה לה כאילו הייתה כפילתה. ולא זו בלבד, אלא שהמנוחה גם נקראת לקסי מדיסון, השם שבו השתמשה קאסי כשהייתה שוטרת סמוייה.

טוב, אני חייבת להוציא את זה כדי לכתוב ביקורת הוגנת. כל הבסיס עליו בנוי הספר איננו הגיוני בכלל. נקודה (וגם סימן קריאה, אם תרצו).
הדימיון המדהים והמושלם בין קאסי ובין הנרצחת מוליד בראשו של המפעיל שלה לשעבר בתור סמוייה רעיון (שהיה יכול להיות גאוני אם הוא היה הגיוני): הנערה המתה הייתה חברה בקבוצה של חמישה סטודנטים, דוקטורנטים לספרות, שגרו ביחד וניהלו חיי שיתוף מוחלט. המשטרה תכריז על הנערה כפצועה אנושות ומוחזקת בטיפול נמרץ, בינתיים קאסי תלמד כל מה שאפשר על חיי הבחורה, ואז כשהיא תתרפא, כביכול, קאסי תיכנס לחיות בבית בזהותה של המתה ותוכל לחקור מבפנים מי רצח אותה.
אין פה ספויילר, כי הרעיון בהחלט כתוב על הכריכה האחורית.

בואו נטיל את הרעיון הזה על שולחן הניתוחים (בחדר ניתוח רגיל או בזה שלאחר המוות) ונראה עד כמה הוא חלול וטיפשי ובלתי מתקבל על הדעת.

אין כפילים מוחלטים בעולם. בילדותי חיו בשכנות זוג תאומות זהות שכולם קראו להן: התאומות. בתיכון למדתי איתן ובתוך כמה חודשים נעשינו חברות בלב ובנפש. אם כשהתחלנו ללמוד ביחד הן היו נראות כזוג מטבעות שיצאו מאותה יציקה, בלתי ניתנות לזיהוי נפרד, הרי שבתוך כמה שבועות הן אפילו לא היו דומות בעיני. ההבדלים היו גדולים, במראה החיצוני וגם באופי. גם אם קאסי והנרצחת לקסי היו דומות ביותר, אין אפשרות שאנשים שחיו עם לקסי במשך כמה שנים בבית אחד, לא היו מבדילים ביניהן. צורת אוזן, אף, אצבעות, שיניים, גוון קול, מבטא, צחוק. יש מאות פרטים קטנים שאינם תסרוקת או קוד לבוש, סגנון דיבור וידע בתחום מסויים. נכון שאפשר לאמץ דימיון מסוים (בתוך עשרה ימים? לא הגיוני, אפילו באופן שבו נאסף המידע), נכון שחלק מן הטעויות שעשתה קאסי, אפשר לתרץ באמנזיה שבה לקתה לקסי עקב הפציעה, או בתרופות שהיא נוטלת או בטראומה, אבל באמת, הרי אי אפשר לתרץ בזה את צורתן של אצבעות הרגליים! לקסי חיה עם חבריה במין קומונה צפופה. הם היו מבלים ביחד במשך שעות ארוכות, הם הכירו את חבריהם יותר מאשר את עצמם! בקיצור, כרעי תרנגולת.

אבל אם נניח לזה נוכל ליהנות מספר נהדר. במידה רבה הספר החזיר אותי להיסטוריה הסודית, ספרה הנפלא של דונה טארט. חבורת סטודנטים אליטיסטית ודקדנטית שעושה מעשה פשע. בדומות הדמויות אולי בוגרות יותר, אבל קורצו מאותו חומר, וקאסי חוקרת אם הרוצח הוא מישהו מבחוץ או אחד מביניהם.

הסיפור מתמשך והולך והוא ארוך מדי. האם רציתי לדפדף קדימה מפני שההווה צולם בסלואומושן מייגע קצת, או מפני שהמתח הטריף אותי, אינני יודעת. אבל האופן שבו פרנץ' מתארת את אורח חייהם של גיבוריה, טובל במוסיקה, יין משובח, אוכל טוב, משחקי קלפים וויכוחים תרבותיים, אור רך ובית ישן ספוג באווירה היסטורית. במהלך הקריאה רוב הזמן אין חשיבות למי עושה מה, מי מתווכח עם מי ומי אומר מה. יש שם חמישה אנשים שהם מין זרועות של ישות קסומה אחת, ואנחנו שוקעים ביניהם במין נימנום אדיש. מידי פעם קאסי מדברת עם מפעיליה ואנחנו חשים איזה רטט של סכנה, אבל רוב הזמן היא נשאבת אל דמותה הבדיונית ושוכחת מי היא באמת. השלווה שבה היא מתפקדת ביודעה שנשקפת לה סכנה גדולה, לא עולה בקנה אחד עם ההערות שהיא משמיעה, שכל אחת ואחת מהן יכולה להפיל אותה בפח. זוהי לא שוטרת סמויה שצריכה לשחק תפקיד של פושעת, זאת שוטרת סמויה שצריכה להיות דמות לא מוכרת בכל ניואנס של מראה ותפקוד.

הרעיון, אם כך, כושל לגמרי.

הביצוע יפה מאוד.

גם בספר הזה פרנץ' מעלה סוגיות חברתיות וכלכליות מרתקות באירלנד המתמודדת עם עצמאות חדשה למדי.

גם את הספר הזה וגם את בלב היער אני שומרת. מסוג הספרים שגם אם יודעים מי הרוצח הם יפים לקריאה שנייה.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על דומות - חלק שני - המשך - בלב היער - הבלשית קאסי מדוקס #2