זה כבר הספר השלישי של טאנה פרנץ' שאני קוראת, והאחרון בספריה.
לפי סימניה - יש לה רק עוד ספר אחד, בעברית לפחות, מה שאומר שכך או כך - אין לי עוד הרבה טאנה פרנץ' שמחכים לי.
זה כבר הספר השלישי של טאנה פרנץ' שאני קוראת, ואני לא יודעת איך זה קרה, אבל את הראשון שקראתי הכי אהבתי, את השני טיפה פחות ואת זה עוד טיפה פחות.
עדיין, ספר קצת פחות מוצלח של טאנה פרנץ' עדיף על הרבה הכי-מוצלחים של כותבי ספרי בלש אחרים.
ובכל זאת, אולי טוב שאין לי עוד הרבה טאנה פרנץ' לקרוא. רק ליתר בטחון.
בספר הזה אנחנו חוזרים לקאסי מדוקס - הגיבורה הלא ראשית של "בלב היער".
בצירוף מקרים בלתי סביר בעליל נרצחת בחורה הדומה כשתי טיפות מים לקאסי.
פרנק, המפעיל לשעבר של קאסי כשוטרת סמויה הוגה תוכנית מזהירה לגילוי הרוצח: המשטרה תספר לשותפיה לדירה של הנרצחת שהיא רק נפצעה קשה, ואז קאסי תחדור לדירה על תקן הנרצחת ותנסה לגלות את הרוצח.
והתוכנית, כמו צירוף המקרים, אף היא בלתי סבירה בעליל ואפרתי כבר הרחיבה על זה בביקורת שלה.
גם כאן, כמו בספרים הקודמים של פרנץ' שקראתי - המתח לא מגיע מהשאלה שהיתה אמורה להיות השאלה המרכזית: מיהו הרוצח.
המתח נובע מההתחזות של קאסי, מהקלות בה היא יכולה ליפול, להיכשל, להתגלות.
המתח נובע מהעובדה שלא משנה מי הרוצח - אולי הוא עדיין אורב לה, מנסה לרצוח אותה - נחוש להצליח בפעם הזאת.
מעבר למתח ולתעלומה, הספר הזה כמו הספרים הקודמים עוסק גם בחברה באירלנד. הפעם בתפריט: החברה הכפרית, מתחים בין מעמדיים ומשקעי העבר - מתקופת השלטון הבריטי.
סוגיה מרכזית נוספת בה עוסק הספר היא שאלות של זהות.
מהי הזהות שלנו, ממה היא עשויה, מה קורה כשאדם מנסה להחליף זהות, כיצד ההתחזות מפוררת משהו בזהות האמיתית שלו, אם יש בכלל דבר כזה.
הדמות שיצרו פרנק וקאסי כשעבדו יחד בעבר שינתה משהו בקאסי ובעולם, פערה סדק שדרכו עברה הנרצחת.
ההתחזות של קאסי לנרצחת יוצרת דמות חדשה שהיא לא קאסי ולא הנרצחת, וגובה מחירים נפשיים מקאסי שילוו אותה לנצח.
וגם זה מוסיף, איכשהו, למתח של הספר. ההזדהות של קאסי עם הדמות שהיא מגלמת דוחפת אותה מעבר לחוקים ולכללים של עולם המשטרה ממנו היא מגיעה. האם היא תעצור בזמן ומה יהיה גובה המחיר שיגבה ממנה, אלו שאלות שמלוות את הקורא לאורך כל הקריאה ומוסיפות אף הן למתח.
ולכן, שאלת האמינות שהזכרתי למעלה - לא מאוד הפריעה לי בספר.
פרנץ' יצרה סיטואציה מאוד בלתי אמינה במכוון, כדי לאפשר את העיסוק בנושא הזהות, שעניין אותה, כנראה יותר מאשר האמינות.
















