ביקורת ספרותית על דומות - חלק שני - המשך - בלב היער - הבלשית קאסי מדוקס #2 מאת טאנה פרנץ'

---

הולה משעמם אותי.
ריצ'ר מרדים אותי.
באלדאצ'י אפילו לא מדגדג אותי.
וסבתא שלי, שתי חברות, אלון ואפרתי וגלית ועוד כמה מפתיעים אותי כל פעם מחדש.
למה מתח? מתח לא מחזיק מים.
הדמויות חוזרות על עצמן: הבלש-האלכוהוליסט-הרווק-הבודד-שלא-מסתדר-עם-חצי-מהמחלקה-לפחות.
האקשן חיוור לטעמי. או במילים אחרות, פרצי אלימות לא משפיעים עליי השפעה נראית לעין.
והמסתורין... או שהוא שקוף, ואז זה משעמם. או שהוא מסתורי באמת ואין רמזים מטרימים, ואז הוא בדרך כלל לא אמין.

היוצאת היחידה מהכלל היא טאנה פרנץ'.

פעם לקחתי בלי לחשוב את "בלב היער" מהספרייה. הוא היה מופלא: חזק וקודר ופראי ואניגמטי קצת. הדמויות שלו היו דמויות ממש, אנשים, כאלה שיצאו עוד רגע מהספר כדי לשוטט בחלומות הלילה שלי. וזה, בלי להעליב, לא מאוד אופייני לספרי מתח.
אחר כך ראיתי את "בית מספר שש עשרה".
אין טעם, פפר, אמרתי לעצמי. מתח הוא לא הסוגה שלך. תרדי מזה.
זה לא הועיל.
לא כדאי, אמרתי בשכנוע עצמי עמוק. צריך מחר לקום בשש, ואת טאנה פרנץ' אני הרי סוגרת רק בעמוד האחרון.
גם זה לא הועיל.
יש לי ספרים אחרים לקחת, הזכרתי לעצמי.
ואז הלכתי והחזרתי את אחד הספרים האחרים למקום ולקחתי את "בית מספר שש עשרה" ונשארתי ערה עד שלוש וחצי לפנות בוקר וקמתי למחרת בשש שלושים ושש וכל היום ההוא הלך לי על העוקם, ומאז אני חברה של פרנק מאקי.

השבוע הלכתי לספרייה, ו"דומות" היה שם.
הסתכלתי עליו. הוא החזיר לי מבט.
בספרייה יש שקט, שקט שמאפשר לספרים ללחוש.
קאסי מדוקס, הוא ליחשש לי. ולילה לבן עם ספר, ודמויות שילכו איתך קצת.
ומוות שלא קשור לטרור. ומחשבות לחשוב אותן, וציטוטים לצטט, ו...
הוא השתתק והסתובב, להניח לי לקרוא את הכריכה האחורית.
זה פסיכופתית, אגב, הוא תיקן.
בהערה הזאת הוא קנה אותי, כי גם אני פרפקציוניסטית.
לקחתי אותו הביתה, ושוב הלכתי לישון מאוחר.

* * *

"מרתק ביותר," אמר קופר, ובחן אותי בהבעה מהורהרת. הוא בוודאי כבר חשב, באיזשהו מקום, על הסיכוי שאגיע בסופו של דבר אל שולחן הנתיחות שלו.

"אני שונא להגיד 'אמרתי לכם'," אמר פרנק במתיקות, ותוך כדי כך התחיל לאסוף ספלים. "אבל לפעמים, בחיים האמיתיים, מוכרחים לעשות דברים שאנחנו שונאים."
(ידידי פרנק!)

"נושא עבודת המחקר שלו הוא 'אהבה קדושה וטמאה בספרות הרנסאנס', השד יודע מה זה אהבה טמאה. נשמע לי כמו משהו שעולה כמה פאונד טובים לדקה."

"אה," אמר דניאל והרים את מבטו מהקלפים שלו. "זו, למשל, תפיסה שתמיד ריתקה אותי: העולם האמיתי. האם שמתם לב שרק אנשים מתת קבוצה מסוימת משתמשים במונח הזה? בעיניי, מובן מאליו שכולנו חיים בעולם האמיתי - כולנו נושמים חמצן אמיתי, אוכלים מזון אמיתי, האדמה מתחת לרגלינו מעניקה תחושה מוצקה לכולנו באותה המידה.
אבל ברור שלאנשים האלה יש הגדרה של מציאות מוגבלת יותר - שנראית לי מסתורית מאוד - וצורך עז וכמעט פתולוגי לצרף אליה את כל האחרים."

* * *

הערת שוליים קטנה:
אני. שונאת. את. סם. אוניל.
האיש הוא פלקט. הוא עושה כל מה שגבר מושלם צריך לעשות. הוא תומך, הוא מבין, הוא מתוק ומתחשב, ואם יש בן אנוש כזה, אני אוכל את כרטיס הספרייה שלי.
רוב ריאן היה אנושי. רק אומרת.

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על דומות - חלק שני - המשך - בלב היער - הבלשית קאסי מדוקס #2