ספר מרתק ממש!!
חלקו הראשון מתאר את חוויית מחנה הריכוז מפיו של הפסיכיאטר ויקטור פראנקל.
רבות נכתב אודות אושויץ ויש כמובן עדויות רבות מספור. אך עדותו או חוויותיו של פראנקל שונות ומיוחדות מאוד. הוא מתאר את השיטה הפסיכולוגית בה נקטו הנאצים כלפי האסירים. למשל בכך שהכניסו אותם להלם, לאיבוד הזהות, איבוד כל סממן אנושי.
מצד שני הוא מתאר את רוחם של האסירים בתנאים המזוויעים והבלתי אנושיים אליהם נקלעו. הוא מתאר את שלושת השלבים הפסיכולוגיים אותם עבר אסיר מחנות הריכוז. מההלם הראשוני, דרך ההסתגלות למצב הקיים ועד הלם השחרור שלא תמיד הטיב עם המשוחרר ואף לעיתים היה בו קושי גדול אף יותר מקשיי המחנה.
פראנקל מתאר שני סוגים של מצבים של רוח אסיר מחנות ההשמדה. האחד, של אותם אסירים ש"ויתרו" על החיים וכיצד ויתור זה גורם להם או להתאבד או למות פשוטו כמשמעו. ואילו מנגד היו אסירים מהסוג השני, שגם חייהם וגם סבלם היו בעלי משמעות עבורם או שחשבו שיש לעצם חייהם משמעות למישהו או עבור משהו. לאותם אסירים היה סיכוי רב יותר להנצל משום שהיתה להם צפייה אל העתיד. האמונה בעתיד או החלום על העתיד היא זו שנתנה להם כוח להמשיך ואף משמעות לסבלם הנורא. כפי שאמר ניטשה "מה שלא הורג אותי, מחזק אותי".

בחלקו השני של הספר מגיש פראנקל את תורתו - תורת הלוגותיראפיה.
תורתו של פראנקל שייכת לאסכולות הוינאיות.
האסכולה הראשונה: השאיפה לעונג ע"פ פרוייד,
האסכולה השנייה : השאיפה לכוח ע"פ אדלר,
ואילו האסכולה השלישית : השאיפה למשמעות ע"פ פראנקל.
הלוגותיראפיה היא תורה שמעמידה את האדם לפני פשר חייו ומכוונת אותו אליו. לפי תורתו, לכל אדם ישנה משימה, משהו לתת על ידי פעולה נכונה או התנהגות נכונה. לפיכך אומר פראנקל השאלה הנשאלת איננה מה פשר החיים או מה מקווים לקבל מהחיים אלא מה מבקשים החיים לקבל מאתנו.

קשה לקבל את העובדה שאנשים כמו פראנקל ואחרים, כל כך איכותיים, כל כך חכמים שיש להם כל כך הרבה לתרום, הפכו מספרים ללא זהות או שם ורבים כמותו עלו בעשן הכבשנים. זה ממש לא נתפס!
זהו ספר מטלטל מצד אחד ומלא עוצמה מנגד, מומלץ ביותר!!

ספר מרתק ממש!!
חלקו הראשון מתאר את חוויית מחנה הריכוז מפיו של הפסיכיאטר ויקטור פראנקל.
רבות נכתב אודות אושויץ ויש כמובן עדויות רבות מספור. אך עדותו או חוויותיו של פראנקל שונות ומיוחדות מאוד. הוא מתאר את השיטה הפסיכולוגית בה נקטו הנאצים כלפי האסירים. למשל בכך שהכניסו אותם להלם, לאיבוד הזהות, איבוד כל סממן אנושי.
מצד שני הוא מתאר את רוחם של האסירים בתנאים המזוויעים והבלתי אנושיים אליהם נקלעו. הוא מתאר את שלושת השלבים הפסיכולוגיים אותם עבר אסיר מחנות הריכוז. מההלם הראשוני, דרך ההסתגלות למצב הקיים ועד הלם השחרור שלא תמיד הטיב עם המשוחרר ואף לעיתים היה בו קושי גדול אף יותר מקשיי המחנה.
פראנקל מתאר שני סוגים של מצבים של רוח אסיר מחנות ההשמדה. האחד, של אותם אסירים ש"ויתרו" על החיים וכיצד ויתור זה גורם להם או להתאבד או למות פשוטו כמשמעו. ואילו מנגד היו אסירים מהסוג השני, שגם חייהם וגם סבלם היו בעלי משמעות עבורם או שחשבו שיש לעצם חייהם משמעות למישהו או עבור משהו. לאותם אסירים היה סיכוי רב יותר להנצל משום שהיתה להם צפייה אל העתיד. האמונה בעתיד או החלום על העתיד היא זו שנתנה להם כוח להמשיך ואף משמעות לסבלם הנורא. כפי שאמר ניטשה "מה שלא הורג אותי, מחזק אותי".

בחלקו השני של הספר מגיש פראנקל את תורתו - תורת הלוגותיראפיה.
תורתו של פראנקל שייכת לאסכולות הוינאיות.
האסכולה הראשונה: השאיפה לעונג ע"פ פרוייד,
האסכולה השנייה : השאיפה לכוח ע"פ אדלר,
ואילו האסכולה השלישית : השאיפה למשמעות ע"פ פראנקל.
הלוגותיראפיה היא תורה שמעמידה את האדם לפני פשר חייו ומכוונת אותו אליו. לפי תורתו, לכל אדם ישנה משימה, משהו לתת על ידי פעולה נכונה או התנהגות נכונה. לפיכך אומר פראנקל השאלה הנשאלת איננה מה פשר החיים או מה מקווים לקבל מהחיים אלא מה מבקשים החיים לקבל מאתנו.

קשה לקבל את העובדה שאנשים כמו פראנקל ואחרים, כל כך איכותיים, כל כך חכמים שיש להם כל כך הרבה לתרום, הפכו מספרים ללא זהות או שם ורבים כמותו עלו בעשן הכבשנים. זה ממש לא נתפס!
זהו ספר מטלטל מצד אחד ומלא עוצמה מנגד, מומלץ ביותר!!