ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 בנובמבר, 2016
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
את האמת? לא ידעתי איך לאכול בדיוק את הספר הזה: ארץ דימיונית בשם פילורי שהסיפור שעומד מאחוריה מזכיר מאוד את נרניה והשוני היחיד הוא פחות או יותר בשמות, מקום מציאותי בשם ברייקבילס שהסיפור שעומד מאחוריו מזכיר מאוד את הוגוורטס והשוני היחיד הוא פחות או יותר בשמות (ובעוד כמה דברים, שעליהם אפרט בהמשך) שבו משחקים משחק בשם ולטרס (שהוא בעצם הקווידיץ' של ברייקבילס), איזה פרופסור אחד לשיקויים שלמרות שהוא פרופסור לשיקויים הזקן שלו לבן וארוך בערך כמו הזקן של דמבלדור, יצור מוזר שנכנס לבית הספר ותקף מישהו ושיש סכנה שהוא ייכנס ויתקוף שוב ולכן המורים מכשפים את בית הספר בכשפי מגן, וגם תיאורי מין פה ושם... מזל לפחות שללב גרוסמן יש כתיבה משובחת שמקלה מעט על מערכת העיכול של הקורא בעודו מנסה לעכל את מה שהוא כרגע קורא.
ועדיין, למרות הכתיבה המעולה, כשהגעתי לעמוד 135, הרגשתי שאני אוטוטו עומד להקיא (אל דאגה, הבעיה היא לא בספר, אלא בי ובמערכת העיכול המקולקלת שלי), והפסקתי לקרוא. באמת שלא הצלחתי להבין את המטרה של הסופר כשהחליט לכתוב את הספר: לשלב בין כל מני ספרים וסיגנונות וליצור משהו חדש ומקורי? (הארי פוטר, נרניה, וגם קצת את המעון למיס פרגרין לילדים משונים - ולא, זה לא הרגיש לי כמו משהו חדש ומקורי, אלא יותר כמו שילוב של כמה ספרים שיוצר משהו מוזר ומשונה), לכתוב ספר פנטזיה למבוגרים שיראה לכולם מה זה? (למרות שכשקראתי את הספר, מלבד תיאורי המין שהיו פה ושם, לא הבנתי למה הספר הזה נחשב לספר למבוגרים - זה הרגיש לי יותר כמו ספר נוער), ויותר מכל: למה יש כמה כאלה כאן באתר, וגם בשבחים בגב הספר, שאמרו שהוא יותר טוב מהארי פוטר? (המשחק ולטרס, שעדיין לא הצלחתי להבין איך בדיוק משחקים בו, ממש לא מלהיב כמו משחק הקווידיץ', לימודי הקוסמות שם פחות מזכירים את לימודי הקוסמות של הוגוורטס אלא יותר כמו לימודים בבית ספר רגיל בארץ - רק שבמקום למידה דרך ספרי מתמטיקה ואזרחות לומדים שם דרך קסם, והדמויות בספר כולל קוונטין הדמות הראשית, למרות שהם לא כאלה נוראיים, לא קרובים בכלל לרמת החיבה שהרגשתי כלפי הדמויות מהארי פוטר).
מה שבכל זאת כן אהבתי בספר, מלבד הכתיבה, זה את האווירה המעניינת שהורגשה ב- 100 העמודים הראשונים דרך הספר והכריכה המעניינת והיפה שהשתלבה יופי עם האווירה בספר.
לסיכום: ספר לא רע, אפשר לקרוא. אבל הספר גם לא ממש טוב, ואפשר גם שלא לקרוא.
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
הליקובקטר שמליקובקטר - אני מרגיש בסדר, ברוך השם. אבל תודה על הדאגה, על הלייקים ועל התגובות, ושיהיה לכולכם יום נפלא!
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
גם הליקובקטר
אוהב שוקולד אבל אנחנו מאחלות לזשי שדרכיהם לשוקולד לא יצטלבו לעולם.
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
פילורי זאת הארץ שבה ההליקובקטר נמצא.
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
קצר
(שזה מוזר. באמת לא הרגשת טוב?) ומשכנע (וזה לא מוזר כי כבר היו לי חשדות שהוא כזה).
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
גלית - אין דבר שיותר משמח כותב ביקורות לראות מאשר תגובה כמו זו שאת נתת: שאמרתי בדיוק את מה שחשבת.
רוב תודות. |
|
גלית
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
וואו,
תמצתת בדיוק כל מה שחשתי כלפי הספר הזה - אם כי קראתי אותו עד סופו - וכלפי הביקורות שנתנו לו.
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת