אזהרה: הביקורת שלפניך סובלת מפיצול אישיות.האחריות על הקורא בלבד .
לא באמת החלטתי מה אני חושבת על "חיים על דלת המקרר". זאת הסיבה שדרגתי אותו בשלושה כוכבים,דבר שאני לא עושה בדרך כלל. אין אצלי אמצע לרוב, זה או שאני אוהבת או שלא.אז כאן זה קצת שונה. מצד אחד ,אני חושבת שהספר הוא תזכורת כואבת להחמצה המתלווה לאורח החיים התובעני שכה רבים מאתנו מנהלים (מודה, משפט מגב הספר) , ואני חושבת שכל הורה שיודע שבסתר ליבו הוא לא בדיוק מקדיש זמן לילדים שלו ויותר חי את העבודה , מאוד יזדהה עם הספר ויתעוררו אצלו רגשות אשמה ואולי זה מה שיגרום לו להסתכל על הכל מזווית שונה .אבל,מצד שני, משהו ממש חסר פה. אני לא יכולה לקרוא ספר כשאין שום מידע קודם על הדמויות, רקע . כלום. הרוב זה "תנקי את הכלוב של הארנב" , "תקני ברוקולי" (לא מתחייבת על ברוקולי.אולי זה היה חסה. הבנתם את הנקודה)ואין כאן עלילה. מצד שלישי,אולי זה היופי של הספר הזה, שנותן לקורא להשלים בעצמו את מה שקורה בין המברקים האלה. הרבה פעמים נצבט לי הלב מהתקשורת בין האם לבת. קצת עצוב.מצד רביעי,למרות שהמוכרת בחנות הבטיחה לי סוף מפתיע ,אני לא מצאתי אחד כזה.אה,וגם ברוב הדפים כתובים לא יותר מכמה משפטים שזה בזבוז דפים רציני.אבל דווקא החלקים הלבנים (והכל כך רבים בספר) הם דבר מאוד מעורר מחשבה בספר ולפחות בשבילי חיזקו את הניכור והמרחק בין האמא לבת ואמרו יותר מאשר המילים שהיו כתובות שחור על גבי לבן. הספר כתוב בצורה מאוד קלילה אך מסתתר מאחוריו מסר הרבה יותר עמוק.הספר הזה הוא גימיק,בסך הכל וכן,אני חייבת להודות שגם די מקורי .אין צורך להיסחף ולקנות את הספר ,לפי דעתי, מספיקה קריאה אחת.ונסיים במשפט שאהבתי מהספר - "אני מקווה לטוב ביותר ומתכוננת לרע ביותר" .ואולי כדאי שזאת גם תהייה הגישה שתבואו איתה לספר.בהצלחה.














