ביקורת ספרותית על חיים על דלת המקרר מאת אליס קייפרס
ספר מעולה

---

הרבה מבקרים מדברים על חוסר התקשורת שבספר הזה. לכאורה, יש בזה משהו: אם ובת שגרות תחת אותה קורת גג, ובכל זאת הדרך שלהן לתקשר היא פתקים על דלת המקרר. כמה נתק.
אלא שאני מכירה משפחות עם הרבה פחות פתקים על המקרר, עם שימוש רחב במיתרי הקול ועם נתק גדול יותר מקלייר ואימה. כי זו לא הפלטפורמה שמשנה, זה התוכן. ובמהלך קריאת הספר הזה, דוקא הרגשתי כמה טוב להיות קלייר. היא בת 15, ואומרת לאימא שלה בדיוק מה היא חושבת. אימא שלה שותפה בעולם שלה - אבל לא יותר מדי, ובהחלט יש מקום לקלייר להיות קלייר, עם סודות ורעיונות ומחשבות שהיא שומרת לעצמה. בגדול, קלייר יודעת מה אימא שלה חושבת על כל דבר בחייה, וברוב הפעמים גם אימא שלה תדע מה היא חושבת על מה שאימא שלה חושבת על כל דבר בחייה.

אנחנו רואים את קלייר מתבגרת לאט, בין הפתקים. מ"שכחתי את המפתח" ל"יצאתי לרוץ, אחזור בעוד ארבעים דקות", ו"אני מצטערת, הייתי צריכה לחשוב על עוד מישהו חוץ מעל עצמי". בדרך כלל זה נהדר. לפעמים נחמץ קצת הלב, כשעל הפתקים יש תובנות של זמן שאול.

יחסים בין אימא לבת יחידה זה נושא מרתק בפני עצמו. ההצצה אל העולם הזה היא מעניינת, יפה ומלאה תובנות. לא מעט פעמים תהיתי מי האימא בבית הזה, ולמה גם דברים שמחייבים שיחה פנים אל פנים היא רושמת על פתק של מקרר. לפעמים גם תהיתי מה היה קורה אם היו עוד ילדים בבית, או בן זוג. לתחושתי, הרבה דברים היו נראים אחרת לגמרי.

פעם חשבתי שאימהות אמורות להיות לגמרי לגמרי מושלמות לפני שהן נהיות אימהות [ובכך רשמתי לעצמי את גיל ארבעים כיעד לגיטימי לילד ראשון - כי איך אני אספיק להיות "סגורה על עצמי לגמרי" לפני כן???], אבל המציאות מורכבת יותר. גם אימא של קלייר עוברת תהליך בספר הזה, וזה יפה ואנושי ובסדר גמור.

זה לא ספר חובה. אבל זה ספר יקר, במובן הלא כספי של המילה.

» ביקורות נוספות של נורית
» ביקורות נוספות על חיים על דלת המקרר