ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 28 במאי, 2015
ע"י snow fox
ע"י snow fox
אני קוטעת את רצף הביקורת שלי על משחקי הרעב ועוברת לרצף ביקורות על ג'ון גרין.
מילים אחרונות זה באמת דבר מעניין. ידוע שאני מוזרה. אבל כולנו מוזרים בסופו של דבר. במילים אחרונות יש עולם ומלואו בשתי מילים אולי. הספר הזה הזכיר לי למה אני אוהבת ציטוטים ומילים אחרונות כמוהו. זה החיבור שלי למיילס.
אבל מה לעשות, לא הכל מושלם.
ימי קולג'. הא... הימים היפים של אמריקה. לצד הלימודים, יש את המעונות, המסיבות הפרועות והמתיחות זה ברור לכולנו. ידעתי שיש הרבה ספרי קולג' אבל לא חשבתי שג'ון גרין יכתוב אחד. לא חשבתי שהוא ידרדר. סליחה, זה היה מצב הפתיחה שלו.
ולמזלו, מזל שהמשיך.
הספר מצוין, לא אכחיש אבל יש לי ביקורת נוקבת עליו. לא שכחתי שישבתי כל היום בכורסאת הקריאה שלי ולא יכולתי לעזוב אותו. הוא מרגש, מצחיק ולעיתים עמוק. לעיתים.
והתחיל עם ביקורותי:
מיילס ממש מושפע חברתית. ואני לא אוהבת מושפעים חברתיים. אני לא סובלת שנגררים אחרי אנשים כדי להיות מקובל ו/או למצוא חן בעיני החברה ו/או להשיג חבר/ה. זה שיא העליבות (טוביש כמה עליבויות בעייני).
והוא מושפע. הוא מתחיל לעשן בגלל זה ולהסתבך בצרות. הוא הופך לחבר של מישהי שהוא לא אוהב. הוא מחבב אבל לא אוהב.
אלסקה מסובכת. אני אוהבת סיבוכים אבל לא סיבוכים כמו "קשר גורדי". היא "קשר גורדי" של ספרות הנוער. היא יותר מידי דכאונית, וככזו שאין לה בעיה עם דיכאונות, זה היה כבר מוגזם. היא מתעלמת כמעט מזה שמיילס מחבבת אותה, ולא הבנתי, היא מנסה לפתות אותו או משהו או שהיא סתם לוקחת אותו תחת חסותה? והחבר שלה מטומטם, אגב (מצטערת איך-שלא קוראים לך וגם לקוראים).
מיילס סוטה. הספר סוטה. כל הקטע של ה"שכבות המפרידות בינינו" (אל תשאלו מי שלא קרא), נורא. כמעט הקאתי בתוך הפה. תיקון-הקאתי בתוך הפה גם עכשיו שאני כותבת על זה. למה ג'ון גרין היה חייב להיות סוטה?! לא יכולים להיות ספרים לנוער בעולם בלי סטיות משונות/ מין?! אני וחברה שלי התפקענו מצחוק מזה כי זה היה נורא ואיום. "אוי ואבוי" אחד גדול. והיו עוד שיהיה ברור.
העלילה מתקדמת לאט אבל היא מצחיקה לעיתים כמו שכתבתי. קשה לעקוב אחרי הדמויות, הם היו חייבים לעשות את המתיחה הראשונה והמטומטמת?! (סליחה על המילה).
אבל לסיום אזכיר שהספר עדין טוב ומומלץ לקריאה. הוא לא מושלם (אני לא סובלת את האמירה 'מושלם' בכללי), אבל הוא חביב מאוד. עדין תמיד שיזכירו את "מחפשים את אלסקה" אדחף לשיחה או אשאל "מה? מי? איפה?" והערכתי לג'ון גרין לא פחתה. פשוט אפשר להבין מהספר עד כמה סופרים ואנשים לא מושלמים (כמו שאמרתי אני לא סובלת שאומרים מושלם. שיש בנות שרושמות ברשתות החברתיות 'משולם/ת' זה מעלה לי את הסעיף. אני יודעת שזו לא הכוונה שלהם אבל עדין, למה?!).
משהו נוסף על הספר, נכנסתי לאיזו רשימה באינטרנט באנגלית של "100 ספרי הנוער הטובים ביותר כל הזמנים." היה ברור ש"הארי פוטר" הוא מקום ראשון וש"משחקי הרעב" במקום השני, אבל הופתעתי לגלות ש"ממחפים את אלסקה" במקום ה-9. התשיעי!!! בלי להעליב, כמו שאמרתי הספר טוב, אבל לא עד כדי כך. יש ספרים אחרים שמגיע להם המקום הזה כמו: הרץ במבוך, הגל החמישי, אראגורן, פרסי ג'קסון, נרניה, ארטמיס פאול, המעניק יכל להתקדם לכאן ועוד הרבה ספרים יפים וטובים.
בכלל, אני חושבת שהרשימה הזו מושחתת כי כל הספרים של ג'ון גרין נמצאים בשלושים הפותחים. הם לא עד כדי כך טובים (ערי נייר במקום ה-20, ועוד שני ספרים שלו שעוד לא תורגמו לעברית נמצאים במקומות ה-22 וה-33). לזכות הרשימה הזו, את 'דמדומים' הם שמו במקום ה-27. לפחות זה לא בעשירייה.
הקולג' הוא מגניב אבל לא עד כדי כך. ג'ון גרין הגזים קצת בספר חביב. אני חושבת שנאבדתי קצת. אני די לא מרוצה מהביקורת הזו. זה לא הצליח באמת להעביר את מה שאני חושבת.
משהו לסיום, אמא שלי שראתה את אשמת הכוכבים (היא בכתה יותר ממני. בעצם לא בכיתי) רצתה לקרוא את הספר בגלל הסופר (כמו רבים אחרים). שסיימתי את הספר, פחדתי שהיא תקרא אותו בגלל כמות המין הנוראה ועד היום, אני מחביאה אותו ממנה כדי שלא תקרא ואז תגיד לי "למה את קוראת כל כך הרבה מין?" ואני אצטרך למלמל "לא רציתי לקרוא את הקטעים האלה".
לגבי המתיחה כביכול, נערים לא מצליחים לעשות מתיחות. מתי שהוא יתפסו אותם. והחנונים לא עושים מתיחות כאלה ג'ון גרין. דע לך. אנחנו יותר נאמנים ממה שאתה חושב.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
snow fox
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה booklover! :)
(אגב, יש אפשרויות לכינוי? אני אוהבת לתת לאנשים כינויים או קיצורים) |
|
|
BookLover
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
כמוני כמוך. בכל דבר. במדויק. המיניות הבוטה של הספר הרסה כל סיכוי שאי פעם אמליץ עליו או שאזכיר שקראתי אותו לא בצורה אנונימית.
ביקורת מעולה! |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
