ביקורת ספרותית על הדברים שאני רוצה מאת גרגואר דלקור

---

ערב אחד נחת אצלי מייל ממישהו זר עם שם אנגלי ארוך, והמייל עצמו היה ארוך וצפוף וכתוב כולו באנגלית. לא היה לי כוח להתחיל לתרגם וגם לא להיעזר בשירותיו המפוקפקים של גוגל תרגום, אז עשיתי "העבר" לחברה-דוברת-האנגלית-שלי. לכל אחד יש חבר כזה, אני מניחה.
בכל מקרה, על הבוקר מתקשרת אליי החברה, כולה נחנקת מהתרגשות.
"מי שלח לך את המייל הזה?"
לקח לי כמה שניות ארוכות להיזכר על מה היא מדברת.
"לא.. לא יודעת." עניתי, מבולבלת. "לא מכירה. למה, מה קרה?"
"אני לא מאמינה, כתוב שם שזכית בשני מיליון יורו."
לרגע אחד יצאו עשתונותיי לפנסיה.
ברגע הבא הם חזרו.

"נו, באמת, גלי, מה עובר עליך. זאת מתיחה. או פרסומת. או טעות."
אבל גלי התעקשה. היא הקריאה לי את המייל כולו ותרגמה משפט משפט. אני סרבתי להאמין. לא נרשמתי לשום לוטו או הגרלה, והדרך היחידה שבה המייל הסורר הזה נחת אצלי היא כנראה בגלל האתר המעצבן ההוא באנגלית, שלא נותן למעצבים תמימים להוריד תמונות חינמיות בלי להוסיף כתובת מייל.
בסוף הגענו לפשרה לפיה גלי תתן לאביה לעבור על המייל, כיוון שהוא דובר אנגלית רהוטה יותר ממנה, ונראה מה תהיה דעתו.
אחרי חצי שעה היא התקשרה לבשר לי שמדובר במין הגרלה רק לאנשים שייתנו את מספר חשבון הבנק שלהם ובלה-בלה-בלה, כל מיני סעיפים קטנים.

אני רוצה לדבר על הדקות שהפרידו בין השיחה הראשונה לשניה. הראש אמר לי שברור שזאת פרסומת או משהו כזה, אבל הלב נהנה מאד להשתעשע במחשבה שעשרה מיליון שקלים ייצנחו לחשבון שלי סתם כך. הלב גם דיי התחיל לתכנן מה ייעשה בהם.

אבל תוך כמה דקות החלטתי שבעצם? לא, לא בא לי על כל כך הרבה כסף. להיות אחראית על סכום כזה, ולהתחיל במין מירוץ מסחרר של קניות והשקעות, ולהתעסק כל היום עם כסף, לא מתאים לי.
אשמח לקבל כמה אלפים חמודים סתם כך לעיתים מזדמנות, אבל לא מתחשק לי להיות מיליארדרית. אני מניחה שאתם מסובבים עכשיו אצבע על הרקה, אבל.. אבל. זה מה שקרה לי.

והחברה שלי?
שיניתי את שמה בזיכרון הטלפון ל "אראלה ממפעל הפיס".

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על הדברים שאני רוצה