ביקורת ספרותית על הדברים שאני רוצה מאת גרגואר דלקור
ספר טוב

---

הרבה פעמים אנחנו נתקלים - במיוחד כשאנחנו בתקופה שמחנכים אותנו - במשפטים מסוג "כסף לא קונה..." - אהבה, בריאות, אושר, יופי. אנחנו יודעים - או חושבים שיודעים - מה כסף כן קונה: מכונית ספורט אדומה, שעון יקר, בית מרשים, בילויים וכמובן את קנאת השכנים. וכולנו (אפילו אלה מאיתנו שלא ממלאים לוטו) מפנטזים על הרגע המופלא ההוא, בו נזכה בהמון כסף להגשים את כל המשאלות. ז'וסלין שמילאה לוטו בפעם הראשונה בחייה זוכה ומתחילה לפחד: איך יהיו עכשיו החיים? ומהן המשאלות שאני רוצה להגשים? והמשאלות שלה די פשוטות: ארון נעליים, מתלה למעילים. מגהץ חדש, ושהחיים אותם היא אוהבת יימשכו כמו שהם.

הספר הזה עוסק בפער שבין השאיפות למציאות. ז'וסלין היא בעלת חנות סדקית בעיירה קטנה בצרפת. היא בת 47 עם עודף משקל וחוסר ביופי, יש לה בעל וילדים שבגרו, חיים שכללו רגעים של שמחה ואושר, ושעות של שברון לב. היא כותבת בלוג על סריגה ותפירה שמחה בחייה ואוהבת אדם. אין פלא שכשמגיע השינוי המשמח(?) היא לוקחת לה פסק זמן כדי לחשוב עליו.

למרות משפטי ה"כסף לא קונה..." רבים מאיתנו - (ואני בכללם, אני מודה) חושבים "לי זה לא יקרה". רק תנו לי לזכות בפרס הגדול ואני אשתמש בו בתבונה: אני רק אשייף פה ושם קצוות חדים, ואמשיך בחיי כמקודם. אבל לפעמים בלתי אפשרי להמשיך באותם חיים. הציפייה שאם יוגשמו חלומות חומריים הם איכשהו יגרמו ליותר אושר וסיפוק - היא ציפייה שאי אפשר להימנע ממנה למרות ההבנה שאין בה ממש.

חיבבתי מאד את הספר הזה המלא אמיתות אמנם לא חדשות, אך כתובות בחן רב. חיבבתי את ז'וסלין שלמדה בדרך הקשה לקח שאינו ברור מאליו. למרות שנראה לנו שאת זה אנחנו רוצים, להיות נאהב אינו מספיק בלי לאהוב. בדיוק כמו שרכישות חומריות לא יהפכו אותנו למאושרים, והאושר הוא אולי הדרך הזו שאנחנו עושים כדי להגיע אליו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הדברים שאני רוצה