ביקורת ספרותית על הדברים שאני רוצה מאת גרגואר דלקור
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 באוקטובר, 2014
ע"י נתי ק.


את הספר הזה קראתי במסגרת מועדון קוראות
-----------------------------------------
כסף לא קונה הכל בחיים... האמנם?

על אף כי סכום נכבד של 18,547,301 אירו ו־28 סנט עומד במרכז הספר, הוא משמש כאמצעי המשקף את האופי האמיתי של גיבורי הספר , אשר מסתתר תחת מעטה של סודות ושקרים.
ז'וסלין היא בעלת חנות סדקית באחת מעיירות ספר נידחות בצרפת. היא נשואה לז'וסלן, עובד במפעל, כבר יותר מעשרים שנה ואם לשני ילדים בוגרים שמיהרו לברוח מבית הוריהם בהזדמנות הראשונה. את השגרה האפרפרה של חייה מפיגה ז'ו בכתיבת בלוג סריגה מצליח ובפטפוטים עם חברותיה.
לכאורה ז'ו מרוצה מחייה. על אף הריחוק בינה לבין בעלה והמצבים הקשים עליהם התגברו בעברם, היא חשה כי קיים ביניהם ניצוץ של אהבה, לכן כאשר היא זוכה בסכום כסף בלתי נתפס, היא מגיעה להחלטה שנויה במחלוקת, שתשנה את חייה וחיי משפחתה מהייסוד.


מחד ז'ו היא אישה חזקה, יצירתית, בעלת ערכי מוסר בלתי מתפשרים ויש תחושה שנעשה לה עוול גדול מצד החיים והן מצד בעלה. מאידך היא אישה פאסיבית ונגררת, שמפחדת מחלומות גדולים ומשינויים שיזעזעו את חייה האפורים וכי משפחתה שילמה בסופו של דבר את מחיר בגידתה ומחיר חוסר האמון שלה כלפי הזולת.

הספר קריא וזורם ונראה כי גרגור דלקור היטיב לכתוב מנקודת המבט של האישה, פרט למספר מעידות. הגיבורה נדמתה כמבוגרת בהרבה מגילה (47) ועל אף הבזקי המודרניות בדמות אינטרנט, בלוג וטלפון סלולרי נדמה כאילו הסיפור מתרחש בשנות השבעים של המאה הקודמת.

בסופו של דבר המסקנה היא: "כסף לא קונה אהבה". לפעמים גם קלישאות מתבררות כאמת.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים)
מצטער, עמיר, אני לא רואה הבדל.
נעמה 38 (לפני 11 שנים)
בגידה זו מילה קשה כמו נשק יום הדין שכזה, אני נוטה לשמור אותו בבוידעם בדיפ פריז
(לפני 11 שנים)
אלון, במקרה שתיארת ההשהיה לחשיבה היא לא בגידה. אתה צריך לקחת זמן לחשיבה והבנה איך אתה מרגיש עם זה. כי זה אתה והתפקיד שלך. ורק אז להציג לה את השאלה. (אם תבוא בהחלטה מגובשת ולא בשאלה יש כאן בעיה) בגידה - לא יודע, באמת מתחבר לסקס או כסף.
זה מורכב, אתה יכול להביא סצינות, שגם בהקשר לסקס יכולות להישאל בגידה כן או לא.
אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים)
אוקיי. נניח שהציעו לי תפקיד נחשק בעבודה שיאלץ את כל המשפחה לעבור לגור בחו"ל לשנתיים - שינוי קרדינלי באורחות חיינו. אני יודע שקרוב לוודאי שאשתי לא תהיה מרוצה מהעניין ולא יודע בדיוק כיצד להתנהג כי אני חושש מהתגובה או מהדיון שהיא תעורר, ולכן, אני משהה את ההחלטה - שאגב, תיעשה ביחד, אפילו בפורום משפחתי. בינתיים אני לא מספר לה. אני בוגד? או שזה קשור רק לכסף או סקס?
אפרתי (לפני 11 שנים)
אני לא אביע דעות לפני שאקרא בעצמי. אבל בנעל זה לא נוח. היא השתמשה באותה נעל? זה חשוב לדעתי. יש הבדל בין להטמין את זה בצנצנת סוכר לבין נעל. וכאן אני רומזת לאישי שאם הוא זוכה בלוטו (ביותר מ-40 ש"ח) אני לא אחשיב לו את ההשתהות כבגידה, בתנאי שלא ישהה את החלטתו מעבר לשלושים יום. מעבר לזה, הכסף עובר אלי ואני אבזבז אותו כראות עיני. חברים וחברות, זה הזמן להתחיל להתחנף אלי.
yaelhar (לפני 11 שנים)
אני חושבת שיש חוזים מחייבים בזוגיות שהפרתם תחשב לבגידה. לכן לקחת פרטנר נוסף הוא בגידה, להחליט אם להשתמש בכסף בו זכתה הוא החלטה לגיטימית. לא מדובר במישהי שרצתה את הזכייה לעצמה בלי להתחלק (במקרה כזה זו היתה בגידה) אלא במישהי שלקחה פסק זמן לחשוב האם בכלל תרצה את הכסף הזה בחייה, והתברר שהיה מקום למחשבה הזו.
(לפני 11 שנים)
כן, כן, התבלבלתי נתי, טעיתי בשם. התכוונתי לגמרי וכמובן שאני חושב כמוך!!
נתי ק. (לפני 11 שנים)
אז מה אם הוא לא היה צד? גם את המשכורת שלי אני מרוויחה לגמרי בעצמי ללא התערבותו של הבעל או למשל תמלוגים שקיבלתי לגמרי לבדי, אז אני יכולה לשים את הצ'ק בתוך נעל ולא להעביר אותו לחשבון המשפחתי. בעיניי לא. בזוגיות שלי, מבחינת שנינו זה לא משהו שיעלה על הדעת, בדיוק כמו כל רכישה גדולה שנעשית לאחר דיון משותף. אני מניחה שיש מספיק זוגות עם חשבונות נפרדים, התנהלות אחרת וכו' וכו', לכן אמרתי שבעיניי זו בגידה. כנראה שנסכים לא להסכים.
אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים)
לא נכון. היא קנתה את הכרטיס בעצמה. הוא לא היה מעורב בעניין. אבל אני מסכים שכגבר נשוי, אם זכיתי בלוטו, גם אם זאת היתה ההחלטה שלי למלא לוטו - זאת הזכיה של שנינו. אלא שעדיין, היא לא חסכה מבעלה את הזכייה, אלא השהתה את ההחלטה שלה - וזאת ההחלטה שלה לחלוטין - מתי לפדות את הצ'ק - מתוך חרדה (מוצדקת, בדיעבד), שהכסף עלול להרוס להם משהו ביניהם.
נתי ק. (לפני 11 שנים)
עמיר, יעל אמרה בדיוק ההפך:-)
(לפני 11 שנים)
אני עם מה שיעל אומרת. אם הכרטיס נקנה בכסף המשותף - היא בגדה
נתי ק. (לפני 11 שנים)
יעל, גם אם היא שוכבת עם מישהו מהצד שום חוזה לא מחייב אותה לספר...
נתי ק. (לפני 11 שנים)
היא קנתה אותו מכסף משותף - הזכייה של שניהם. תתלבטו ביחד, תחלקו חצי-חצי, ווטאבר... כנראה כזאת אני, בעלת הארד קור מוסרי. ואפילו לא ידעתי שאני כזו...
אפרתי (לפני 11 שנים)
אני מסכימה עם אלון. זאת לא בגידה. חשבתי שהיא העלימה אותו מבעלה והלכה לשייט עם איזה בריון קשקשים ברוח מזרחית. אבל לא לפדות? מבחינתי היא קדושה.
אגב, גם לקרוע את השיק זה לא בדיוק בגידה. תלוי מי קנה את הכרטיס. אם הכרטיס שלה, יש בהחלט מקום לפרשנות.
אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים)
נעמה, היא זכתה בלוטו והחביאה את הצ'ק בתוך נעל בארון. וסורי, זו לא בגידה. אם היא היתה לוקחת את הכסף ולא מספרת, זו בגידה, אולי. אם היא היתה קורעת את הצ'ק ומונעת אותו מכולם - גם זו בגידה, או לפחות מעילה באמון. לקרוא להשתהות בפדיון הצ'ק כדי לחכות לרגע הנכון או פשוט מחוסר ביטחון לעשות צעד כזה שאין ממנו חזרה "בגידה" זה הארד-קור מוסרי הזוי.
נעמה 38 (לפני 11 שנים)
נתי ק. יש לך סטנדרטים מוסריים נוקשים :) האם אשה שמסתירה כסף כדי לשמור על בטחונה הכלכלי היא בוגדת? לדעתי לא אבל אני לא מתייחסת לגיבורת הספר כי לא קראתי אותו. אני מגדירה זאת כסוד אפל
yaelhar (לפני 11 שנים)
יפה! אני לא חשבתי שהיא בגדה (איזה חוזה מחייב אותה לספר?) ובכל מקרה - הסיפור מוכיח שהיא צדקה. אהבתי את הזווית האחרת.
נתי ק. (לפני 11 שנים)
אלון, אתה רואה את זה כך ואני אחרת. בעיניי הסתרת הכסף היא בגידה לכל דבר.
אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים)
מה, בזה שהיא הסתירה את הכסף עד שיהיה לה אומץ להפקיד אותו? זו לא בגידה, זו התלבטות קשה ואמיתית. היא חרדה בצדק ממה שהכסף עלול לעשות לה, אבל היא לא קורעת את הצ'ק אלא מתכננת איך ומתי להשתמש בו. היחיד שבגד זה בעלה.
נתי ק. (לפני 11 שנים)
בוודאי שבגדה. עצם ההסתרה היא בגידה נוראית באמון. האמת היא שהביקורת הזו היא חלק מסיכום שעשיתי למפגש מועדון קוראות (השמטתי חלקים מסויימים). הקבוצה נחלקה לשני מחנות, האחד שתמך בהיותה אישה חזקה וכו' והשני (ואני בתוכו) שחשבו שהיא פאסיבית. היו לה חלומות ורצונות (למשל להיות סטייליסטית), אבל גם כשהייתה לה היכולת הכלכלית , ילדים בוגרים ואפילו ללא בן זוג שמושך אותה אחורה, היא לא ניסתה להשיג אותם. אני אישית הרגשתי שהיא בת חמישים וחמש-שישים אם לא יותר.
אלון דה אלפרט (לפני 11 שנים)
אני לא מסכים שהיא פאסיבית ונגררת - מה שגם לא מתיישב עם היותה חזקה ובעלת ערכי מוסר בלתי מתפשרים. לי זה בהחלט הרגיש כאילו היא בת ארבעים ושבע. איפה בדיוק היא "בגדה"?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ