ביקורת ספרותית על תורת הקבוצות מאת כרמית סחר
ספר לא משהו

---

יש ספרים שכתובים נפלא ולבסוף אתה מגלה שבעצם לא היה בהם כמעט סיפור (יואל הופמן, ברונו שולץ). יש הרבה ספרים מרתקים, אבל לא כתובים הכי טוב. ויש ספרים עם סיפור ללא התחלה וללא סוף, שכתובים בסדר, לא מרתקים ולא משעממים. כזה הוא הספר הזה.
העלילה מופרכת לחלוטין (נכון, גם אצל גרסיה-מרקס היא מופרכת), הסיפור מסתיים בנקודה שרירותית אבל זה לא ממש חשוב.
הסיפור רצוף בטקסטים ברוסית, גרמנית ואנגלית - ללא תרגום.






=== זהירות ספוילר ====
משפחה יהודית אנגלית. ארבעה ילדים: שני פסנתרנים ברמת-על, ילד מתמטיקאי שבגיל 14 לומד מתמטיקה באוניברסיטה, ואלכס הכלומניק. אלכס הכלומניק ומארק המתמטיקאי נשלחים כל חופש גדול לדודה בראשון-לציון. אלכס, מוצא לו בחור שמכה אותו כל שנה. כל שנה הוא נוסע לישראל וכל שנה הוא חוזר עם תפרים, עצמות שבורות וצלקות. למה? כי אלכס אוהב להיות מוכה וארקדי הוא סדיסט (והומו). למה? ככה.
ההורים כמעט לא בבית. או שהם עובדים או שהם נודדים בעולם עם הפסנתרנים. אהה, אלכס ילד מוזנח. בגלל זה הוא דואג לכך שארקדי ישבור לו את העצמות. כמה מעמיק.
מארק לעומתו נשלח לישראל בגיל 14 ללמוד באוניברסיטה (כידוע, האוניברסיטאות האנגליות לא ממש ברמה) בליווי אחיו אלכס בן ה-16, הכלומניק, שישגיח עליו. נכון, הוא לא משגיח עליו, או על עצמו. סוף.

» ביקורות נוספות של שין
» ביקורות נוספות על תורת הקבוצות