ביקורת ספרותית על השיעור בגרמנית מאת זיגפריד לנץ
ספר מעולה

---

ובכן הספר הזה ברובו בעצם הוא חיבורו של חניך בפנימיית נערים קשי חינוך, והנושא: "תענוגות החובה" !!! אכן מתאים לקפדנות הגרמנית, למרות שכתיבת החיבור והעונש נעשים כמה שנים אחרי תום המלחמה.

חיינו מלאים בחובות כאלה ואחרים, בואו נאמר שעם תום מילוי חובה זו או אחרת יש תחושת סיפוק, אני אישית מרגישה שאפשר להתחיל להתענג עם בוא החופש אחרי סיום החובה.

תלמידנו ששמו זיגי יפזן כנראה גם לא ידע איך ועם מה להתחיל, לפיכך הגיש מחברת ריקה, ולפיכך קיבל עונש להיכלא בחדר ולא לפגוש איש חוץ מהשומר האישי שלו, עד שיגיש את חיבורו, עניין של יום או יומיים. אך להפתעת הכל בוחר זיגי להישאר כלוא כמה חודשים עד שהחיבור כאורך הספר יסתיים.

והמתענג על החובה הוא אבא של זיגי, שוטר הכפר. התקופה היא מלחמת העולם השניה, והשוטר נבחר לבטא את מוראות הדיקטטורה בגרמניה של אותה תקופה. הוא מתבקש להשגיח על צייר מפורסם שגר באותו הכפר שמסרב למלא את הוראות הממשל ולצייר את דיוקניהם המפוארים, אז לאחר שהחרימו לו את כל עבודותיו, אסרו עליו לצייר בכלל.

שוטרנו החביב עושה עבודתו נאמנה ומידידות לשעבר עם אותו הצייר הוא הופך לרודף ושונא, הוא עוקב יומם ולילה אחריו ולמרבה הפלא ממשיך בכך גם אחרי שהמלחמה נגמרה. הנה לכם תענוגות החובה. הבן אדם הפך להיות אובססיבי. מה שמסתבר שבנו זיגי דוקא מצדד בצייר וגם הוא הופך לאובססיבי מצידו. וכך הוא הופך להיות מתענג על החובה בעצמו.

זיגפריד לנץ בחר בכפר קטן על חוף הים הצפוני במחוז שלזויג הולשטיין בצפון גרמניה, המלחמה במקום הנידח הזה מתבטאת רק בפכים קטנים: הוריו של זיגי, חברי מפלגה נאמנים שמנדים את אחיו שערק מהצבא. שני מטוסים שלפתע חלפו והפילו כמה פצצות. שני "אנשים במעילים השחורים", כנראה אנשי גסטפו שבאו לחפש את אחיו של זיגי, שבאו והלכו.

וכך בעקבות תענוגות החובה לנץ מעמיד זה מול זה שני גישות מחשבה: הצורך בחופש היצירה והאדם לעומת הטוטלטריות והפשיזם.

חמש כוכבים בוהקים.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על השיעור בגרמנית