ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בספטמבר, 2017
ע"י סדן
ע"י סדן
כשאני קורא ספר אני ממש לא מתייחס לעובדה האם הוא ישן או האם הוא חדש. להתיישנות של ספר בעברית יש אפילו ממד נוסף של הלשון שלו. השפה העברית החיה הולכת ומִשְׁתַּנֵּית במשך השנים וכך לעתים מעניין מאוד לקרוא ספר ישן בעברית, דווקא בתרגום "עתיק" כפי שקרה לי בספר הזה.
"השיעור בגרמנית" של זיגפריד לנץ מסופריה החשובים של גרמניה של אחרי המלחמה, תורגם ע"י המתרגם חיים איזק (הספר יצא בארץ ב-1978) לעברית מאוד גבוהה, עם מילים שלא בהכרח ידעתי את משמעותן. מעניין כמה מכם יודעים בלי לבדוק במילון מה זאת "מעפורת"? ומה זה "זוט"? (שתיהן מופיעות בספר פעמים רבות) גם מבחינת הסגנון ניכרת פה נטיה ל"ספרותיות יתר"; הוא למשל כותב את צורת הרבים של מסדרון כ"מסדרונים" שזו בוודאי שגיאה בעברית תקנית. גם הסיפור עצמו הוא מיוחד מבחינה טכנית, כי הוא מתרחש בשני מישורים: הנער המספר, מספר לנו בגוף ראשון על מצבו העכשווי במוסד לתלמידים קשי חינוך, שבו מטילים עליו לכתוב במסגרת "השיעור בגרמנית", חיבור על "העונג שבחובה"... לו דווקא יש הרבה מה לומר על העונג שבחובה ואז הוא מספר לנו במישור השני, את העלילה העיקרית של הרומן בזמן אחר, במחברות שבהן הוא התחיל לכתוב בצורה אובססיבית, על ילדותו בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה. כשאביו השוטר באזור כפרי בצפון גרמניה, מייצג את השלטונות בהטלת איסורים על חברו מילדות, צייר ידוע, שסגנון אמנותו הוחרם בגרמניה הנאצית...
אנחנו מקבלים כאן מבט פנימי מרתק לטעמי, על האוכלוסייה בגרמניה של תקופת הנאציזם, שחלקה קיבל בלי לשאול שאלות את עליונות האידיאולוגיה הנאצית והתמזגותה בעיניהם עם "אהבת המולדת", לעומת מעטים שהתנגדו לכך, אך לא יכלו לעשות הרבה. יש כאן אלגוריה ברורה של האב השוטר כמייצג השלטון "שרק ממלא פקודות" ו"עושה את חובתו למולדת"...
(ביטויים שמוכרים לנו מאוד ממשפטי הפושעים הנאציים...)
לעומת "האנשים הדוממים"; הצייר המוחרם, ואחיו החייל של הילד שפוצע את עצמו בכוונה על מנת שלא לשרת בצבא וכן גם הילד עצמו, שעוזר לשניהם בסתר... מעניין ש"יהודים" אינם נזכרים בכלל בספר הזה. אך אנחנו כיהודים מקבלים פה הצצה בלתי רגילה לנבכי נפשו של "הגרמני הפשוט"... ועם כל מה שאמרתי בנוגע לתרגום, מדובר פה בספר ענק שהוא יצירת מופת מעוררת מחשבות וביחד עם זאת מרתקת לקריאה! של סופר גרמני גדול. אני ממליץ על הספר הזה בכל פה.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מי שמכיר אותי יודע
שאני בעבר נרתעתי לא מעט מגרמניה, לא רציתי לשמוע לא על התרבות ולא עליה בכלל.
כנראה שעם הגיל מתפקחים ומגיעים לתבונות מסויימות. אני מתכוון לעניין של לפתח דעות אישיות ולוא דווקא ללכת לפי מוסכמות. אז לספר הזה הגעתי דרך עמוס עוז זכרונו לברכה, לא רק שהוא וזיגפריד לנץ היו ידידים, אחרי שעמוס עבר בעצמו כברת דרך לא קצרה עם גרמניה הוא זכה גם לקבל פרס ספרותי על שמו של לנץ. |
|
|
lola bar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
דן יקר,
התחלתי לקרוא את הספר הזה ואני מזדהה בינתיים עם כל הערותייך בהקשר לכתיבתו של הסופר. הספר נקרא לאט, בגלל אופיו המורכב ושפתו הגבוהה, שלא פעם שולחת אותי למילון. תודה!
|
|
|
סדן
(לפני 8 שנים)
את צודקת בתיה! אולי נתפשר על כך שלא ב"עברית מקובלת" בכל אופן תודה מקרב לב על התגובה והתיקון.
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים)
ביקורת מעניינת, עם זאת גם 'מסדרונים' זה עברית תקנית.
|
|
|
סדן
(לפני 8 שנים)
תודה רבה לכם!
אפרתי, מחשבות, חגית וכרמליטה על תגובותיכם!
|
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים)
יופי של סקירה, שעושה חשק לקרוא. תודה!
הוספתי לרשימה. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים)
כתבת נהדר, והספר נשמע מרתק.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים)
לדעתי, סופר מעולה ונפלא. בלעתי את כל הספרים שלו שתורגמו לעברית.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים)
זיגפריד לנץ שעמם אותי בכל ספר שלו. אם התרגום הוא כפי שאתה מספר, החרם עליו
מיידי ומוחלט. אין בכלל רחמים והבנה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים)
קראתי את הספר פעמיים , אבל זה היה כל כך מזמן שאני לא זוכרת כלום.
בתקופה ההיא קראתי גם את כל היינריך בל וגינטר גראס.
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
