ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 במרץ, 2015
ע"י אור
ע"י אור
אני מאמין שבכל אחד מאתנו מסתתר פלא. משהו משלנו, משהו שלאחרים אין- משהו שמייחד אותנו, שמייצג אותנו והופך אותנו למי שאנחנו. לרוב אנו בוחרים להסתיר אותו מאחורי מסכות- לא לכולם יש אומץ ללכת נגד הזרם- והפלא מושתק, אבל בתוכנו. הוא תמיד בתוכנו, מחכה להתפרץ, מחכה להפוך את הבן אדם למי שהוא באמת.
אתם יודעים, מאז שאני זוכר את עצמי הסתרתי את הפלא שלי. הסתרתי אותו מאחורי ריקודים, צעקות, וניסיון להיות מישהו שאני לא.
הפלא שלי? לא ראיתי אותו כפלא. ראיתי אותו כקללה. קללה שחייבים להסתיר, כי למה אני צריך להיות שונה מכולם? למה אני פשוט לא יכול להיות... זהה? למה אני הייתי חייב להיוולד עם אהבה לקריאה ורגישות יתר?
פלא יכול להיות משהו נהדר, משהו שהופך אותנו למה שאחרים לא- אבל הוא גם מבדיל אותנו, מבודד אותנו, גורם לחברה לדחוק אותנו לפינה.
אבל בעצם גם החברה מסתירה את הפלא שלה, לא?
התחלתי לתת לפלא שלי לבקוע החוצה בשנים האחרונות.
זה היה כשהגעתי למסקנה שנמאס לי להיות שחקן- נמאס לי להיות מישהו שאני לא- לא רציתי להיות זר לעצמי יותר.
ונתתי לו לבקוע.
לאנשים קשה לקבל ילדים שונים- אפשר לראות את זה בכל מקום. לכן סבלתי מהרבה הצקות כשהגעתי למסקנה שזהו זה, הגיע הזמן לפרוץ, הגיע הזמן להראות לכולם מי אני.
ואז נשאר לאנשים להחליט אם הם מקבלים אותי ככה, כתולעת ספרים שנעלב בקלות, או לדחות אותי לפינה. הרוב דחקו אותי לפינה. כמה קיבלו אותי. זה כל מה שהייתי צריך.
אבל תארו לעצמכם מה היה קורה אם הפלא שלנו היה מוסתר תחת עיוות שכולם מפחדים להסתכל עליו?
פלא שאף אחד לא יקבל, כי אף אחד לא מקבל אותך בכל מקרה-
מסכה שרודפת אותך, יום יום.
אוגוסט פולמן נולד עם עיוות חמור בפניו, ולמד תמיד בביתו.
כשהוא מגיע לגיל 10- הוריו מחליטים שהגיע הזמן לשלוח אותו לבית הספר.
אוגוסט, שמבחוץ נראה כמעט כמו מפלצת ומבפנים הוא פלא טהור- מגיע לבית ספרו לראשונה, ועובר בריונות לצד חמלה ואהבה, שנאה וחברות. ולאט- לאט- אוגוסט מראה לכולם כמה פלא הוא, לא משנה מה עוטף את הפלא הפנימי שלו.
ב-"פלא" לא תמצאו איזו פילוסופיה או משפטים בומבסטים- תמצאו בו סיפור, לא בוגר וגם לא ילדותי, אל תצפו למצוא בו איזו יצירת מופת היסטרית- הוא בסך סיפור שיעלה חיוך על פניכם, ושיגרום לכם לראות את החיים באור שונה.
עכשיו משהו ממני אליכם- אליכם, הילדים והנערים והמבוגרים שמרגישים שונים, אבל מפחדים להראות את זה-
בכל בן אדם יש פלא. בי, בכם, בכולנו-
רק צריך למצוא אותו.
ואחר כך?
להראות אותו לעולם.
נ.ב- קראתי את הספר בחופש הגדול, ולא העזתי לכתוב עליו ביקורת.
אם הביקורת הזאת מספקת אותי?
לא בטוח.
יכול להיות שלא.
יכול להיות שכן.
-אור-
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
~ניצוץ בחושך~
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
לא אור הביקורת הזאת היא לא 'בסדר כזאת', היא 'מעולה כזאת' ;)
|
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה, נופיר :) ואני לא יודע. היא בסדר כזאת.
שמח שאהבת^^
|
|
|
no fear
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אור, אם הביקורת הזו לא מספקת אותך הדרישות שלך כנראה בררניות מאוד, כי זו אחת הביקורות הטובות על הספר הזה. כלומר, לא הכי, כי היו מלא ביקורות טובות על הספר הזה, אבל אחת מהן. כלומר אתה מבין למה אני מתכוונת. כדאי שאני אשתוק XD
בכל מקרה, אהבתי את הכיוון שלקחת את הביקורת אליו, של זה שבכל אחד מאיתנו יש פלא. ביקורת מעולה. פיס איימ אאוט. |
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה, קריקטורה :)
|
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מפזר הערפל- תודה רבה ^^
וכתב מודגש עושים ככה: בלה בלה
רק בלי רווחים. חייבים את הקו האלכסוני בשביל לסגור את הכתב המודגש. אם אתה רוצה כתב באלכסון, אתה עושה בדיוק אותו הבר רק עם I במקום ה- B. אה כן, צריך לעשות את זה גם עם אות גדולה. |
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מחשבות- כן, אני מסכים.
|
|
|
קריקטורה
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אור, כתבת יפה.
אהבתי את מסקנתך בנוגע למסכות.
מחשבות, רשעות ודאי ראויה לאפס כבוד. אבל טפשות? כלומר, אני מניחה שאין מה לכבד בה, אבל בניגוד לרשעות, הטיפשים לא בחרו בזה. |
|
|
אבק ספרים
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
נהדר!
ד"א, איך הוספת דגש לטקסט?
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אור, הרמז בוודאי לא כלפיך. בכל אדם יש משהו אנושי. זה ראוי לכבוד פחות או יותר.
טפשות ורשעות ראויים לאפס כבוד.
|
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה ^^
|
|
|
~RAIN~
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
הו, זאת ביקורת יפה :D
|
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מחשבות, אני לא בטוח אם יש רמז בדבריך.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
בכל אדם יש משהו, לרוב לא מפליא, לא מיוחד, כן אנושי. כשזו טפשות, זה הכי מטריד.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
