ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 בדצמבר, 2014
ע"י ראיה
ע"י ראיה
באמריקה של שנת 2120 שורר כאוס מוחלט!
ציידים מחפשים את ניצולי מלחמת האזרחים של שנת 2117 על מנת לקחת אותם לקרבות מוות בארנה שבמנהטן, ניצולי המערכות הגרעיניות המכונים "המטורפים" שכן גופן מעוות לגמרי והתנהגותם פראית ומפחידה וכמובן הניצולים הבודדים המסתתרים בהרים ומנסים לעשות הכל על מנת לשרוד. במציאות הזו יש שפע משנאה, זעם, אכזבה, כאב, עצב וייאוש ועם זאת ישנו חוסר מטורף באהבה, תקווה, שמחה ואוכל.
במציאות הנוראית הזו מנסות לשרוד ברוק בת ה17 ואחותה בת ה10. ברוק עושה הכל על מנת להגן על עצמה ובמיוחד על אחותה הקטנה – היא יוצאת לצוד ותראה אחר כך רמז שיוכל לספק להן חיים נוחים יותר. עולמן מתמוטט עליהן כאשר ברי הקטנה נחטפת בידי בציידי העבדים ואז ברוק יוצאת למסע צייד אחר לגמרי – היא מנסה לצוד את הציידים. בדרך ברוק פוגשת בבן, נער בן 17 שגם אחיו הקטן נחטף ע"י הציידים ויחדיו הם מנסים להציל את הקרובים להם ממלתעות הארנה – ממנה ידוע כי אף אחד עוד לא יצא חי.
ווידוי אישי – אני לא בחורה של מד"ב ופנטזיות שכאלה. בכריכה של הספר נעשתה השוואה לסדרת הספרים 'משחקי הרעב' ויש בה מן האמת. בשתי הסדרות מדברים על עולם אפוקליפטי שבו שורר חוסר סדר מובהק ומלחמת האזרחים בשיאה, בשתי הסדרות הגיבורה היא נערה צעירה אשר תחרף את נפשה על מנת להגן על משפחתה ואחותה הקטנה בפרט ובשתי הסדרות נעשה ניסיון למרוד בממשל הנוכחי. עם זאת, אני מוצאת את הסדרה הזו פחות רעיונית ומושכת (עד כה יצא רק ספר אחד אז אני שופטת על פיו). אם ב'משחקי הרעב' לא מצאתי מנוח והכתרתי את הספרים כגאוניים הרי שכן אומנם קראתי בשקיקה כי הוא מותח ומהיר אבל מחר כבר אני אשכח ממנו.
שני דברים שהפריעו לי מאד בספר, קודם כל, חצי מאורך הספר (ואני באמת לא מגזימה) מוקדש לתיאור מרדף המכוניות של ברוק אחרי ציידי העבדים, תיאור שהיה ניתן לקצר בשני שליש. כמו כן, היה כאן ניסיון לייצר את ברוק כגיבורת על אנושית – במקרה, בילדותה היא למדה להשיט סירת מנוע, לקלוע למטרה עם סכינים, להסתדר בטבע וכו', כמו כן היא גם יודעת בגיל 17 לנהל מרדף מכוניות מן המניין ולצאת בחיים מ3 תאונות קטלניות, כמו כן להיות הניצולה היחידה מטיל RPG שנורה לעברה ובכלל פשוט לצאת במזל מכל מקרה שמתואר בספר. ונכון, תאמרו לי שזה מד"ב אבל עם כל הכבוד יש גבול גם לזה.
ואולי, אולי אני, בגילי המופלג (כבר בת 22 עוד שנייה, בכל זאת זקנה...) כבר לא מתלהבת מכל סיפור אלף לילה ולילה ואילו בני נוער בגילאי 13 – 16 יהנו מהספר הזה יותר, אם כך, אז כן, מדובר בספר מצליח. אך אם אתם מעל הגיל הזה ולא מחובבי הז'אנר לא הייתי ממליצה.
לסיכומו של דבר, מדובר בספר מהיר, קולח ונקרא בשקיקה אך יש לזכור כי מדובר במד"ב בדיוני לנוער וההגזמות בספר ניכרות היטב לעין בוגרת יותר, במיוחד כשהכל נגמר בהפי אנד יחסי, מתוק ומבחיל. ברשותכם, אני חוזרת לסטיבן קינג.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
