ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 באוקטובר, 2017
ע"י שוקולית
ע"י שוקולית
זה לא ספר, זו סדרת טלוויזיה. זה פשוט לא ספר.
זו סדרת אקשן עם עלילה מתמשכת, כזו שרוב הפרקים לא עומדים בפני עצמם.
בסדרות טלויוזיה רבות הפרקים נגמרים בחלק מפתיע, מפחיד או מסקרן במטרה לעניין את הצופים ולגרום להם להמשיך לראות את הסדרה. כמו שרבים ציינו כבר כל פרק בספר הזה (למעט שניים - שלושה פרקים ראשונים) נגמר בסיטואציה שמסכנת את חיי הדמות או הדמויות הראשיות בנוסף לאמירה בסגנון "זה הסוף שלי" או "נגמר לי המזל".
הסופרת ניסתה לגרום לנוסחה הזו לעבוד בספר אבל יש סיבה למה זו נוסחה לסדרות ולא לספרים. בסדרת טלויזיה זה איכשהו אמין יותר ומעניין ובספר זה סתם מעצבן, עמוס מדי וחוזר על עצמו. אני חייבת לציין שלמרות שעלילת הספר והכתיבה עצמה יותר מתאימים לתוכנית טלווזיה אני לא בטוחה בכלל שהתוכנית הייתה מצליחה...
~~~ יש לי הרבה לומר בנוגע לספר הזה אז סביר להניח שאני קצת אחפור, תרגישו בנח לדלג על כל חלק שהוא. ~~~.
לספר הגעתי עם סימן אזהרה גדול, בהתחלה בספרייה כשקראתי את התקציר התלהבתי מאוד אבל אז חיפשתי בסימניה וראיתי שיש המון ביקורות על כמה הספר גרוע ובכללי היה לו ציון של פחות משלושה כוכבים אז באתי בלי הרבה ציפייה לספר וטוב שכך. נתחיל מכך שסיפור הרקע *גרוע* בלשון המעטה. (זה לא באמת ספויילר אבל אם אתם לא רוצים לדעת את סיפור הרקע קיפצו לשלושת השטרודלים) @@@ . פוליטיקה. סיפור הרקע בספר נוער הוא פוליטיקה (לא שאני מזלזלת בהבנתנו בפוליטיקה אבל מבחינתי זה פשוט נושא שלא ממש מעניין עדיין), הפוליטיקאים רצו שישימו לב עליהם אז הם ניהיו יותר ויותר קיצוניים. עד כאן החלק האיכשהו הגיוני. בסופו של דבר הקיצוניות גרמה לאחד הצדדים להכריז על מדינה ומטבע משלו - כי זה פשוט מאוד הגיוני ומתחלק מאוד יפה. אחרי זה הכריזו על מלחמה בין שני הצדדים ובסופו של דבר הדרדרו לנשק כימי - כי למה לא לזרוק פצצה כימית על חלק מהמדינה לשעבר שלך שסביר להניח שחיים שם חלק מהתומכים שלך כשאתה יודע שגם לצד השני יש נשק כימי. הבנתם למה הסיפור רקע גרוע? יופי. ולמי שלא הין חלק גדול מהפסקה הייתי צינית. @@@ .
עוד חלק בסיפור רקע שמאוד מאוד מאוד הפריע לי היה הסיבה לכך שברי נתפסה, אז ככה: ברי נתפסה על ידי ציידי עבדים ---> ציידי העבדים מצאו את המקום המבודד שלהן אחרי 3 שנים לפי הבנתי בגלל העשן מהאח ---> היה עשן באח כי ברוק החליטה לחגוג את המעבר לבית החדש (ולא יכלה לחכות עוד יום אחד כדי להדליק אש באח תקין יותר) ---> ברוק החליטה לעבור לבית החדש, טוב, כי היא רק מצאה אותו!!! כן קראתם נכון. היא על ההר עם אחותה נלחמת על חייה ועל הארוחה הבאה בכל יום ואיכשהו היא ביקרה במשך שלוש שנים רק בחלק אחד של ההר למרות שאף פעם לא מצאה בו איילים או חיות, למרות שמקור המים היחיד שהכירה היה רחוק יחסית, למרות שהיא אמורה לבדוק את השטח לראות שאין סכנות, היא לא מכירה את הסביבה שלה.
אחרי 10 עמודים בספר הבנתי שאוצר המילים של הסופרת או המתרגמת קטן.
איבדתי את הספירה איפשהו באמצע הספר (קצת יותר בכיוון ההתחלה) אבל אלו הנתונים בערך:
- זוג המילים אסירת תודה מופיעות מעל 45 פעמים בספר.
- המילה מזל מופיעה מעל 60 פעמים בספר.
- השורש של מוות מופיע בכל סגנונותיו, הטיותיו, פעליו וכו מעל 7 פעמים.
זה נס שברוק וברי נשארו בחיים, בתכלס הן פשוט דמויות די טיפשות. ביום שברוק מצאה את הבית החדש היא מצאה צנצנות ריבה ושוקולד, תפסה דג אספה לשד מעץ מייפל וראתה אייל שיכלה לצוד (בנוסף לכך שמצאה בית חדש וכביכול מוגן יותר ודובי צעצוע לאחותה). ברגע שהיא מגיע חזרה לברי הן כבר מחסלות את הריבה ואת השוקולד, מכינות את כל הדג ואוכלות את הלשד במקום לשמור להן לימים הבאים הרי היא בעצמה אומרת שהן לא אכלו ארוחה הגונה כבר זמן רב, בנוסף ברי ישר מקבלת את הדובי הפתעה למרות שברי מיואשת (או איך שברוק הגדירה את זה...), אם ברי מיואשת אז תשמרי חלק מההפתעות לימים אחרים לא תמיד אמור ליפול עלייך כזה מזל. היו עוד אירועים בהם ברוק הוצגה כטיפשה אבל לא אפרט על כולם אולי במהלך הביקורת יצוצו עוד כמה מקרים.
מכאן, כמעט כל מה שארשום בביקרות כבר נרשם בביקורות אחרות ובכל זאת חשוב לי לציין את הנקודות הללו.
לדמויות בספר יש פשוט הרבה יותר מדי מזל, אבל באמת הרבה יותר מדי ובכלל.
יש פה אנשים שרשמו שהספר נגמר בצ'יק, אני לא מבינה אותם.
במהלך 80 העמודים הראשונים לא קורה כלום. הן חיות בבית בהרים, ברוק מספרת על שגרת היומ-יום שלהן ועל מצבן הנוכחי, ברוק מגלה את ההפתעות הנעימות מראה לברי הן הולכות לישון הן מתעוררות מחלום דומה ומפחיד, ברי מתחננת לברוק שלא תלך, ברוק הולכת, ברי נחטפת (כמה צפוי), ברוק קולטת את זה ומחליטה לצאת למרדף אבל במקום לקחת איתה את האוכל שכבר עליה היא זורקת אותה (כבר אמרתי שהיא טיפשה!).
80 העמודים הבאים הם מרדף מכוניות, כי ברור שנערה שלא יצאה מההרים במשך שלוש שנים תזכור את כל הדרכים והמקומות החשובים - והלא חשובים, תזכור את השמות של הדרכים והמספר שלהן, תזכור לאן כל דרך מובילה ולאן עבדי הציידים (למרות שלא דיברה עם איש מאז עזבה להרים ולפני שעזבה להרים עוד לא ממש היה ארנה וציידי עבדים).
ב140+ הדפים הבאים הספר מעט משתפר כמו שאמרו פה אבל עדיין לא מגיע לרמה טובה מספיק כדי לחפות על ההתחלה הנוראית שלו.
הדמויות בספר היו... טוב הם היו...
- הייתה את ברי, האחות הקטנה של ברוק, שהוצגה כטובת הלב, המושלמת, העדינה, זו שלא תפגע בזבוב ותעזור לכולם. הייתה בת 7 שהתחילה המלחמה ובעלילת הספר היא בת 10 ובכל זאת היא מוצגת כחסרת אונים. אני די בטוחה שאם הייתי חיה עם אח שלי הקטן לבד לגמרי, בלי אנשים מסביב ובלי מזון ומים זמינים, שנינו היינו יוצאים לצוד, לסחוב מים וכאלה. נכון שבספר מסופר בתחילת העלילה שברי קצת חולה אז נשארה בבית חד פעמי אבל גם מסופר שבדרך כלל ברוק הייתה לוקחת אותה איתה לצייד אבל היא לא הייתה עושה כלום אלא רק הייתה שם כדי שברוק תוכל להשגיח עליה.
- היה את בן, (חייבת לציין שהשם ה"מאוד מקורי" שלו עיצבן אותי, יש לך שמות כמו ברי וברוק ופתאום את תוקעת בן? הבנו שאת אוהבת את האות ב B אבל השמות לא מתאימים יחד!) והמקריות שזה נפגש עם ברוק די מבטיחה סיפור אהבה בינהם, מה ש(ספויילר) קורה אבל מסופר ממש ממש רע.
- והייתה הדמות הכי לא אנושית שהייתה אי פעם בספר כלשהו, ברוק. ברוק, גיבורת הספר, הייתה בת 14/15 שהמלחמה התחילה ובזמן העלילה היא בת 17/18. היא לא חכמה אבל גם לא מטומטמת. היא סופר חזקה, סופר מדוייקת עם אקדח, סופר חסינה בפני כאב והכי חשוב לציין, סופר מזליסטית. אני חושבת שכבר פירטתי עליה גם קודם וגם עכשיו מספיק. לא מגיע לה כל כך הרבה מקום.
טוב, קטלתי את הספר מספיק - למרות שזה די הגיע לו, בזבוז זמן, תקראו רק במקרה של שעמום מוחלט (למשל נתקעתם בטיסה או ביום כיפור בלי ספר).
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
