ביקורת ספרותית על ארנה 1 - ציידי העבדים - ארנה #1 מאת מורגן רייס
ספר בסדר

---

ביקורות נזעמות כבר קראתי על הספר הזה.
גם כאלו שהחליטו שהוא ספר ממש ממש (אבל ממש!) מדהים.
וזו תהיה ביקורת ניטרלית לחלוטין.
(אני מקווה)

החיסרון הכי בולט של הספר, מהחוויה שלי איתו-
הוא נגמר מהר.
כל כך מהר, שלא הספקתי לקבוע דעה אחידה על הדמויות.
כל כך מהר, שאני כמעט ולא זוכרת איך קוראים להם!
כל כך מהר, שבקושי הבנתי את הרקע של הסיפור.

לא נהנתי מאוד לקרא את הספר וגם לא ההפך, הוא פשוט ניטרלי כזה. אורירי וחולף.
המחשבה היחידה שחזרה על עצמה במשך כל הקריאה- הייתה המחשבה על זה שיש לה צלע שבורה.

די בתחילת הספר, ברוק מתרסקת עם האופנוע, או מה שזה לא היה- ושוברת צלע.
כתוב שהכאבים איומים, שהיא בקושי מצליחה לעמוד על הרגליים- אבל מה לא כתוב?
לא כתוב איך, במשך כל שאר הספר- היא מספיקה לחטוף מספיק פציעות וחבלות, ועוד לרוץ, להלחם, לנהוג במכונית...
איך ולמה היא לא מתעלפת מכאבים? אתם לא יכולים לגרום לי להאמין שכוח הרצון האדיר שלה למצוא את אחותה השאיר אותה על הרגלים במשך כל הזמן הזה!

חוץ מזה, אני לא רואה הרבה דמיון בספר למשחקי הרעב.
את הזירה דמיינתי בכלל כמו הזירה במשחקים. שטח ענק ורחב שאליו שולחים מתמודדים שיהרגו אחד את השני.
זה לא ככה.

מעבר לזה ארנה 1 הוא ספר, שאם את/ה לא מסתייג/ת מכמה תיאורים שמדכאים את החשק לאכול- יכולים לקרא בכיף ולהעביר שעתיים- שלוש בקריאה.

» ביקורות נוספות של משוררונת:)
» ביקורות נוספות על ארנה 1 - ציידי העבדים - ארנה #1