ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס
ספר טוב

---

קראתי את הספר בערך לפני שנתיים או פחות, אבל אני עדיין זוכרת אותו.
אני לא זוכרת אותו בגלל ההתרגשות שלי והקריאה המהנה.
האכזבה.
היה לי קשה לקבל את העובדה שקטניס הפכה ל"משוגעת", כי היא היתה הגיבורה הראשית.
ולאחר מכן התאכזבתי מהדיכאון שהספר שרוי בו.
אהבתי את פרים ואת גיל שלמרות שמה שאומרים עליו שהוא השתנה, עדיין היתי מרוצה ממנו.
אחר כך התרגשתי מפיטה.
ואז נשברתי, היא הפכה את פיטה למשוגע\מכונת הרג. זה הרג אותי.
הוא היה הדמות היחידה שסמכתי עליו שתמיד יהיה אופטימי וייתן הרגשה טובה.
וגם כול המוות שקרה מסביב וקטניס לא הרגישה שום דבר מיוחד שהפך אותה לדמות עוד יותר קרה.
החתונה של פיניק ואנני היתה כל כך חמודה שנתנה לי קצת שמחה.
ואז פיניק מת, שזה סופית התחלתי לשנוא את הכותבת.
את לא יכולה לחתן זוג מאוהבים עד השמיים ואז להרוג אחד מהם. תכנית כן. אבל עדיין.
זה נוראי.
ושחשבתי שהגרוע מכול קרה פרים מתה.
הייתי בשוק, סגרתי את הספר והייתי צריכה לעכל מה שקרה, וכן כמה דמעות ירדו.
זה היה לא אנושי ביותר.
האבל של קטניס היה בלתי נסבל וכל כך מוחשי.
לבסוף שהיא הרגה את קווין וניסתה להתאבד זה הסתדר לי בראש.
בגלל שהיא משוגעת לגמרי.
ודווקא צחקתי מזה. לא יודעת למה. זה היה כל כך מפתיע ומתאים לקטניס.
שקטניס היתה כלואה והיתה מכורה לתרופות זה לא הרגיש לי טוב, נתן הרגשה תכני מידי וקצת עצובה.
הסוף היה קיטשי.
היתי מרוצה מהסוף אבל במחשבה לאחור אני לא הכי מרוצה ממנו, הכול הסתדר מוזר מידי.
וגם העובדה שאנני היתה בהריון ריסקה אותי וריגשה אותי.
והילדים של קטניס? קיטשי.
חובת קריאה לכל המעריצי של הסדרה.
אבל הלוואי והייתי יכולה פשוט לא לקרוא אותו, ציפיתי לספר טוב וזה לא מה שקיבלתי.
נתתי כוכב אחד יותר ממה שאני חושבת שכדאי כי בכול זאת, הכתיבנ הטובה, הדימויים.

» ביקורות נוספות של valavala
» ביקורות נוספות על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3