ביקורת ספרותית על פחד מאת סטפן (שטפן) צווייג

---

אני לא יודעת מה תפס אותי לא מוכנה, במבט ראשון הייתי בטוחה שמדובר בסיפור דיי משעמם.
אישה עשירה ומשועממת שבוגדת בבעלה?, לא בדיוק הכי מקורי לדעתי. אבל רציתי לתת צ'אנס לסיפור.
אולי הציפיות הנמוכות שלי מלכתחילה לא הכינו אותי לרכבת רגשות הזאת שמתרחשת ב70 עמודים בלבד.
אני מתמודדת שנים עם חרדות, מחשבות טורדניות, ומעולם לא מצאתי דרך לתאר את תחושת המחנק כשאני בתקופה אקסטרה רגישה.
אבל הספר הזה הציג בצורה די מפחידה ודי מדויקת להחריד. מה קורה כשאנו מוצאים את עצמנו במקום חשוך, מבחינה נפשית.
הצורה שבא הספר כתוב, כמעט בנשימה אחת, ללא שום פרקים וללא שום הפסקות. גורם לנו לתחושת פחד באופן כמעט בלתי רצוני.
לא רק הפחד, אלא הזדהות, חמלה בין העמודים כלפי הבוגדת שכל עולמה מתמוטט עליה באופן הדרגתי ומהיר.
הרי מי מאיתנו לא עשה טעויות שכמעט מיד התחרט עליהם?. מי מאיתנו לא הגיע לנקודת משבר בחיים? שכבר אין יותר איך לברוח. ורק את עצמך להאשים.
שאפילו המוות עדיף על תחושת הפחד הבלתי פוסק. וזאת בדיוק נקודת המשבר הסופית של הגיבורה.
ויותר מכל, יותר מכל, תפס אותי לא מוכנה זה הסוף. לעזאזל, אני לא חושבת שאפשר להתאושש מהסוף שלו.
וגם בסוף המטלטל מצאתי נחמה, כמובן אחרי שצרחתי בקול והפחדתי כמה סטודנטים, כי המסקנה שלקחתי איתי מהספר היא שלכולנו יש שדים.
לכולנו יש פחד, חששות, חרדות, יצר נקמני. ובעיקר כולנו מסוגלים לעשות הרבה בשביל המושג אהבה, גם אם זה להקריב חלקים מעצמך.
חתיכות שנשרפות ושורפות את כולם על דרך.
ובסופו של דבר הבריחה מהפחד, מובילה אותנו ישר אל תוך זרועותיה החונקות של האהבה שרק היא מסוגלת לגונן עלינו גם אם רק במקצת מהפחד.
אבל חכמים יותר ממני יאמרו שרגש האהבה לא משתווה לרגש הבושה, לרגש האשמה ולרגש הפחד.
אולי לא מדובר על סיפור אהבה, אבל בהחלט הספר הזה לימד אותי פעם נוספת שאהבה נמצאת בעיקר במקומות האפלים ביותר וברגשות המכוערים ביותר.

» ביקורות נוספות של valavala
» ביקורות נוספות על פחד