“האם להיות מלכת השכבה זה תמיד כל כך נוצץ?
במקרה של נופר היא מתמודדת עם הורים לא זמינים רגשית, ועם בן אחד מהשכבה - דין אלימלך שהיא כרוכה אחריו באופן קיצוני.
אותו דין נפרד ממנה וחוזר אליה כל הזמן, אך היא לא מסוגלת להגיד לו מה היא חושבת עליו.
נראה שהוא בדיוק איתר את המקום הנפשי שבו ההורים שלה לא מספקים עבורה כתובת - ומציע אהבה מזויפת מעורבבת עם שנאה.
נעמה נאור חברתה הטובה הולכת ונתפסת (כנראה גם בעידודו של דין המושך בחוטים) על ידי נופר כסתומה חסרת תועלת. נופר ממציאה כל מיני טיעונים מדוע נעמה חברה לא טובה שלא מתעניינת מספיק בחייה - אבל גם כשנעמה מתעניינת יותר או כשחברה חדשה מחוץ לבית הספר מתעניינת ומקשיבה שעות לבעיותיה - יש לנופר תלונות.
נראה שמה שנופר בעיקר מתמודדת איתו זו התעללות נרקיסיסטית מצד דין. לא משנה עם מי היא מסתובבת או נפגשת - לדין תמיד יש דעה עליו או עליה. ובאורח פלא הדעה הזו מרחיקה אותה מכל מי שחשבה בהתחלה לחבריה הטובים, והיא משכנעת את עצמה שהיא יכולה להסתדר לבד או שהיא כבר לא במצוקה מכך שההורים שלה לא זמינים עבורה.
היחידה שמתייחסת לנופר כמו מבוגר אחראי זו סבתא שלה, שלמרות שלא אוהבת את החברות של נופר עם נעמה מצביעה על הבעייתיות בהתנהגותה של נופר שחוזרת שוב ושוב לנושא דין: "השאלה היא לא אם את חושבת שאת לא רודפת אחריו. השאלה היא אם הוא מרגיש שאת לא רודפת אחריו. משום מה נדמה לי שהוא מרגיש שאת כן רודפת אחריו וזה נותן לו כוח לשגע אותך."
כך הסבתא סיכמה במשפט את הקשרים הנרקיסיסטיים שבעולם...
לאורך הספר נופר כביכול מגינה על דין מפני נעמה, אך נעמה העדינה ממילא לא עושה לאף אחד כלום חוץ מלבכות כששוב מתעלמים ממנה ה"חברים" שלה, ודין הוא דווקא זה שפועל באגרסיביות בלי לקחת שום אחריות לעוגמת הנפש שהוא גורם לנעמה ולשאר האנשים שהוא משלה.”

“היי! אתם שם! מי שלא תהיו שקוראים את הביקורת שלי יש לי כמה דברים לומר :
1. אני אוהבת מלפפנים חמוצים
2. סתם עבדתי עליכם! אני שונאת מלפפונים חמוצים! הא הא פריירים
3. הביקורת מורשת לקריאה לקוראים מעל גיל 12+
4. הספר הזה הוא חתיכת זבל.




לא רציתי לקחת את הספר הזה, באמת שלא, חברה שלי שידלה אותי בתחנונים שהספר הזה ממש ממש "טוב" "ומדהים" "ומושלם" אני חושבת שכששמעתי את המילה מושלם יוצאת מפיה הייתי צריכה לסרב לקבל את הספר. ברצינות, איך חברה שלי יכולה לאהוב את הספר הזה? טוב, מצד שני היא אהבה את "יומני הערפד" "לנצח" ו-"קיץ אחד ביחד" (או כמו שאני מכנה אותם "השלישיה האפלהההה" טאאם טאאם טאאם!). וטריס (ככה נקרא לה בנתיים) אם את קוראת את זה אני אוהבת אותך אבל יש לך כמה בעיות רציניות בטעם טוב, למזלך הזמנתי לך תור למומחה הכי טוב בעמק החסידות! הוא מהאולימפוס לעזעזל! (אני קוראת יותר מדי פרסי ג'קסון).



אז ככה מסופר על פרחה שקוראים לה נופר והיא פרחה ממעלה ראשונה, היא טהורת דם, גניי הפרחות זורמים בעורקיה בלי טיפת דם מוגלגים (תוצאה מעודף קריאת הארי פוטר). היא מלכת הכיתה הבלונדינית החתיכה שכולם חולים עליה. יש לה איזו שפוטה (הייתי רוצה לקלל פה, אבל היי! ילדים צופים בזה! לעזעזל גדעון סער! חינוך!!) שעושה כול מה שאומרים לה וחושבת שנופר היא המוחמד החדש.



נופר המסכנה נראית כה מושלמת ושחצנית לכולם אך בעצם יש לה בעיות במשפחה! ההורים שלה בתהליך גירושין ועולמה נופל עליה. החברות שלה לא מבינות אותה והדפוק שהיא מאוהבת בו, טוב.. זה כבר סיפור אחר. אבל כמובן היא מאוהבת בדין החתיך והמושלם שעושה דברים דוחים כדי לגרום לה "לקנא" אבל היא בכול זאת אוהבת אותו עד כלות נשמתה. אוי! אני מצטערת גלילה רון פדר עמית, את והשם הפלצני שלך כנראה לא הבנתם אותי עקב שפה גבוהה מדי. אין בעיה, אני אומר את זה במילים שתביני, את סופרת גרועה, אבל ממש. וספרים שלך פשוט צועקים "כסף, כסף". ולא אכפת לי שאת קוראת את זה ונעלבת כי לעזעזל! זה מה שמגיע לך! (אני משתמשת יותר מדי במילה לעזעזל הביקורת הזאת, האם נכנס בי דיבוק!?)



את מציגה את כול הנערים כחסרי שכל מוגבלים ומרושעים ולא מנסה אפילו להבין את הרגשות שלנו. ברצינות, אנחנו לא כאלה נוראיים. אנחנו רק אנשים שעדיין תקועים בתיכון ולומדים למבחני בגרות. תכניסי את זה לראש חולה הכסף שלך כי אני הולכת לומר את זה פעם אחת : תנסי להבין אותנו, תנסי להיתחבר לכישרון הסיפרות הסביר שלך ולנסות אפילו להוציא ספר אחד טוב.



אגב, הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר גיליתי שיש ספר שנקרא "אני הכי מקובל". ברצינות? לא מספיק השם הפלצני הספר הירוד ותאוות הכסף גם עם השמות את מפשלת? תתחברי לצד האמנותי שאין לך ותתחילי לכתוב משהו טוב כבר!



נגמר, עכשיו אתם מוזמנים (וחייבים) לעשות לי לייק ורשאים (שזה אומר חייבים) לכתוב תגובה.
אלי, סוף דיון.”

“ספר נוראי, באמת, אני לא מבינה למה לבזבז נייר על הספר הזה. ובכלל, אני לא ממליצה על שום ספר מהסדרה הזאת חוץ מהספר "להיות יוצאת דופן" ואולי גם על הספר "להיות הכי מקובל" שהיה סביר.
התירוצים העלובים של הדמות כלל לא מצדיקים את ההתנהגות הדוחה, הצבועה וחסרת הרגישות שהיא מפגינה. הדמות הזאת היא טיפוס שממנו הייתי מתרחקת כמה שיותר מהר כדי לא להיפגע. חבל לי שככה גלילה רון פדר רואה אותנו. באמת, אנחנו לא כ"כ איומים כמו שהיא מציגה אותנו.
לא ממליצה בכלל, עדיף להתרחק מהספר ומהסדרה הזאת כמה שיותר מהר.”

“אוי, הדמות הזאת כזאת שטחית שזה מדהים. כל החיים שלה זה רק בנים, חברות ורכילות. היא מגעילה, היא פוגעת באנשים, אין לה טיפת אישיות.
תמיד נרתעתי מבנות כאלה, בעיקר בחיים האמיתיים. ובספרים אני לא אוהדת אותן בכלל. המקובלות, אלה שהכל טוב אצלהן ואין אצלהן בעיות בכלל, אז הן מחפשות אקשן ויוצרות אותו בעצמן. בעיקר בעזרת רכילויות ושקרים. נופר היא בדיוק אחת כזאת.
גם העלילה עצמה די שטחית. והכתיבה.
זה פשוט מבאס שככה רואים את בני הנוער ומציגים אותנו ככה בספרים.
אני לא הייתי ממליצה במיוחד על הספר, או על הסדרה עצמה. אבל אם כבר אתם רוצים לקרוא משהו מהסדרה, אני אהבתי את 'להיות נחוש' ואת 'להיות יוצאת דופן' באופן יחסי.”