ביקורת ספרותית על הספרייה המוזרה מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

הספרייה בבית ספר שלי לא גדולה. חדר מאורך. בצד ימין ספרי עיון, בצד שמאל סיפורת נוער ומבוגרים. דוכן ההשאלה נמצא מול הכניסה, ושמונה שולחנות, מוקפים ארבעה כיסאות כל אחד, עומדים במרכז החדר. בקצה של הספרייה, רחוק מהדלת, יש שני חדרים בעלי קירות זכוכית. גם בתוכם יש שולחנות. בצד השני של הספריה יש אנציקלופדיות ומחשבים.
זאת ספריית בית ספר רגילה לחלוטין. ילדים באים אליה בהפסקות ובשעות החופשיות, להכין שיעורים, ללמוד למבחנים, או פשוט לקרוא. אני מחבבת מאוד את הספריה הזאת, למרות שלא יוצא לי להיכנס אליה הרבה. אבל פעם בשבוע אני מגיעה. כל יום שלישי בשעה השישית.
השנה התחיל משהו חדש בבית ספר- שעה אחת בשבוע, לכיתות ח-ט, בה יש שיעורים מהם אתה יכול לבחור מה לעשות. אלה לא שיעורים כמו אנגלית מתמטיקה ולשון, אלא דברים כמו סריגה, יוגה, שעת מוזיקה קלאסית, ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה. והאחרון- ספרנים צעירים.
אז אתם יכולים לנחש במה בחרתי.

מאז תחילת השנה, כל יום שלישי בשעה השישית, לאחר שיעור ערבית, אני עולה אל הספרייה, נכנסת אל החדר הארוך, וממנו אל אחד החדרים הקטנים עם קירות הזכוכית. חוץ ממני יש שם עוד שלוש בנות ובן. אחת מהן מהשכבה שלי והשאר ב-ט. כמה דקות אחרי זה נכנסת אחת מהספרניות, קוראים לה ליאת. היא מחייכת הרבה.
כל שיעור היא פותחת עם קטע מספר כלשהו. כמעט תמיד הקטע קשור לספריה, ספרנים, או סופרים. לפעמים לאחר כמה פרקים היא מפסיקה ואנחנו מתחילים לדבר על דברים אמיתיים של ספרנים, ולפעמים היא ממשיכה לקרוא במשך כל השיעור, כשחמישתנו מקשיבים בריכוז.

שבוע שעבר היא הביאה את 'הספרייה המוזרה'
התקציר היה מוזר ומבלבל. על הסופר שמעתי כמה פעמים לפני זה (למרות שמעולם לא ידעתי איך הוגים אותו). והאיור על הכריכה היה מאלה שגורמים לי לקנא באנשים יותר מוכשרים ממני. המף.
היא יודעת להקריא, ליאת. יש לה קול כזה שמקריא. לפעמים היא מוסיפה דברים משל עצמה, שאני בטוחה שלא היו כתובים בסיפור, אבל ההרגשה שלמה, כאילו זה חלק.

זה ספר נחמד. הוא טוב, הוא מותח, הוא מבלבל ומסקרן.
אולי בגלל שלא קראתי אותו בעצמי, לא הצלחתי לחוות את כל הקריאה. אני חושבת שיש עוד הרבה עוצמה בלדפדף לבד בין העמודים, להביט בציורים המרהיבים בגוונים פשוטים.

הסוף, בלי ספוילרים של ממש, היה מבלבל. אני לא הבנתי מה קרה שם, אני לא הייתי אמורה להבין מה קרה שם. ככה זה היה אמור להיגמר. עם הזרזיר הנערה איש הכבשה והאימא, הנער שנותר לבדו. אבל הייתי רוצה לדעת מה קרה שם. לאן ברח איש הכבשה, מה קרה לנערה ולזרזיר, ולאימו של הנער.
היה משהו אחד בעלילה-חור ענקי- שהפריע לי לאורך כל הקריאה, הרי הנער הולך לספרייה באופן די קבוע. הוא הלך לשם כמה פעמים לפני כן-הרי היו לו ספרים להחזיר- אבל בכל זאת, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא נשלח אל המבוך התת קרקעי מתחת לרצפת הספריה. זה הפריע לי לאורך כל הקריאה. איך הוא אף פעם לא הגיע לחדר ההוא? איך הוא אף פעם לא פגש את הזקן, שהוביל אותו אל מרתף הכלא?

על זה ירד הכוכב האחד, ואולי גם על חווית הקריאה שלא באמת הייתה, למרות שהקול של ליאת היה דרך מצוינת לחוות את המסדרונות האפלים ואת הספרים העבים, הכבדים, ואת האיום של הזקן.

אז, זהו זה.
רציתי לכתוב על הספר הזה ביקורת, אבל יצא לי ה...דבר הזה.
סו יה.
אני אלך לי.
להת

» ביקורות נוספות של ביני <FONT COLOR=074953>
» ביקורות נוספות על הספרייה המוזרה