ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 בנובמבר, 2014
ע"י מירב
ע"י מירב
לפני שמונה חודשים קראתי את "ההרפתקאות המופלאות של קאווליר וקליי" והתאהבתי במקום במייקל שייבון בזכות השילוב בין כישרון כתיבה מהמם לזיקה חזקה לגורל היהודי. מיהרתי להשיג גם את "אבירי הדרך" שלו, ספר נפלא בדרכו יוצאת הדופן, ובל נשכח שלפני זה אהבתי מאוד גם את "פתרון סופי", אותו אפילוג שרלוק הולמס מפתיע. בקיצור, כשמצאתי בחנות ספרים קטנה לפני כמה חודשים את הספר הזה (וגם פגשתי את יענקלה רוטבליט, עניין נפרד ומרגש בפני עצמו) החלטתי לשמור אותו ליום סגריר, כי חבל לחסל את כל היצירה השייבונית כל כך מהר.
ב"איגוד השוטרים היידים" מככב מאייר לנדסמן (מחווה לסמל ג'יי לנדסמן מ"הסמויה"?), בלש יהודי שעל פי מסורת ספרי הבלש הוא גרוש מדוכא ואלכוהוליסט שתמיד חותר תחת הממונים עליו, אלא שללנדסמן יש סיבה טובה: הוא חלק ממושבה יהודית באלסקה, מפלט שהעניקה הממשלה האמריקאית ליהודים אחרי שרעיון המדינה בפלשתינה נכשל עוד ב-48. המפלט הזה מסתיים ממש עוד חודשיים ומשאיר את 3 מיליון התושבים שבו בערפל של אי ודאות. באקלים החרדתי והחורפי הזה לנדסמן ידידנו משקיע את כל מרצו ותסכוליו בחקירת הרצח של צעיר יהודי עלום שאולי היה התקווה היהודית האחרונה, בשותפות עם אינדיאני-יהודי נחוש ושלל דמויות שהן פרפרזה משונה על השטעטל המקובל.
שייבון בורא כצפוי עולם עשיר ומשעשע, שבו חברת הסלולרי היא "שויפר" אבל עדיין יש רחוב נורדאו, שמדברים בו יידיש ומשחקים שחמט, מסוכסכים עם האינדיאנים ומדחיקים את החלום הציוני השבור. כרגיל יש בסיפור תיאורים נפלאים, דיאלוגים מושחזים וכמה מטפורות מעולות באמת, כמו ההשוואה בין היהודי הציוני לאותו דג סלמון שחותר נגד הזרם לבית שמעולם לא ראה. התחקיר היהודי-הלכתי מוצלח מאוד רוב הזמן (טעות אחת כן זיהיתי) ונדמה לי שהשקעה בקריאה נוספת תמצא עוד פרטים קטנים להתענג עליהם. עם זאת הספר לא ממש מתלכד לכדי אמירה חד משמעית על המהות היהודית הנרדפת או על הרעיון להקים מדינה עצמאית אחרי אלפיים שנות, ומסתפק במשפט המפתח שמהמהמים הגיבורים זה לזה - "אכן, זמנים משונים להיות יהודי". עם זאת, הדילוגים בין תיאורי נוף פיוטיים, פינג-פונג מילולי ותעלומת רצח קצת מתישים לפעמים ובאיזשהו שלב נדמה ששייבון התעצל להסביר לנו מה בדיוק הייתה המזימה ואיך הגיע לנדסמן לפתרון.
זה ספר פחות מבריק ופילוסופי מ"קאווליר וקליי" ויותר סטנדרטי מ"אבירי הדרך" ולכן נראה לי שהוא מומלץ למתחילי שייבון. אני מצידי התאכזבתי קלות לאור ציפיותיי הגבוהות, אכזבה לא הוגנת לאור כישרון ההמצאה, ההומור והכתיבה ולאור עשרות הרגעים בספר הזה שרלוונטיים גם למדינה החמה והמשוגעת שלנו כאן.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אני אהבתי אותו.
אמנם במצב רוח מוזר קצת, והעלילה היא לא העיקר, אבל היה מעניין לקרוא.
"הספר לא ממש מתלכד לכדי אמירה חד משמעית על המהות היהודית הנרדפת" - בספר שקראתי לאחרונה על יהדות ארה"ב (שטייטל, בייגל, בייסבול) נטעם שזו בדיוק המהות של יהדות ארצות הברית. אין ממש התמודדות עם המהות היהודית, ויש ניסיון לחמוק מדיונים והגדרות. |
|
|
מירב
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
תודה לכל המשבחים, ולגבי המסקנות יסיק כל אחד מעצמו אם הוא רוצה לקרוא או לא.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אני לא אוהב את שייבון. אבירי הדרך היה מוזר וכך גם קוואליר וקלייר. לא מתחבר לכתיבה שלו.
אבל הביקורת יפה דווקא. |
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
מירב
ביקורת יפה. הספר הזה מיוחד בעיני, גם אם אינו יצירת מופת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
אהבתי את הביקורת.
אם כי לא במיוחד אהבתי את "קאווליר וקליי" ולגמרי לא את "הפיתרון הסופי". כך שכנראה אוותר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
מי שמתחיל את שייבון מהספר הזה, לא ימשיך הלאה. קשה קצת לבלוע אותו. יש בו משהו עקום ומהורהר, והוא מוזר מדי, למרות המקוריות שלו ושאהבתי אותו בעצמי.
הייתי ממליץ להתחיל דווקא עם מסתרי פיטסברג הסטנדרטי, שלא לומר "קוואליר וקליי".
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
מאחר וגם קאווליר וקליי היה בלתי נסבל, תודה על האזהרה.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
