הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 במרץ, 2012
ע"י ליאור
ע"י ליאור
יש ספרים שצריך שאר רוח כדי לקרוא אותם.
מה שיפה במונח הזה היא העובדה שניתן לפרש אותו במיליון דרכים. והספרים של מייקל שייבון הולכים למיליון דרכים שכאלו.
הספר הזה נשען על נקודת המוצא שהיהודים הפסידו במלחמת העצמאות ב-1948. שאר הרוח הדרוש לקריאתו דורש ידע בהיסטוריה, יהדות, תולדות ספרי הבלשים העצובים והכושלים, אבל אלה שתמיד מצליחים בסוף,ועוד כמה תחומים.
שייבון הוא אמן ברקימת עלילה המתפצלת לכל כך הרבה כיוונים, אבל כזו שתמיד סוגרת את כל הקצוות.
ספר נהדר מכל הבחינות, אבל במיוחד לנו, הישראלים, אלה שנולדו כאן ומעולם לא חוו את תחושת הארעיות של "היהודי הנודד", זה שצריך להיות מוכן כל רגע לפוגרום העונתי או לחילופין, כפי ששייבון מפליא לתאר, לרגע בו יטיס המשיח את כולם אל בית המקדש, גם אם בית המקדש הזה מוקם בעזרת כמויות דינמיט אדירות. ספר שקשה להוריד מהיד.
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
