ביקורת ספרותית על נאמנים - מפוצלים #3 מאת ורוניקה רוֹת

---

-ספויילרים לאורך כל הביקורת, פשוט תעברו לביקורת הבאה אם עוד לא קראתם -
טוב, הביקורת הזאת היא דבר מסובך. נתחיל בלפרוק רגשות כעס.
ורוניקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם אי פעם אני אראה אותך ברחוב, או במפגש מעריצים, או השד-יודע-איפה........ זה הסוף שלך!!!!!!! את מתה! מתה! כמו טריס!
אוקי אוקי פוקוס, להירגע ,נשימות, ו........ אקשן!
ספר שלישי, שסוגר הכל.
היו היה חופש גדול אחד, שבו הלכתי לי לתומי לדיזינגוף סנטר, נהנת מהחנויות, עושה שופינג, ילדה ממוצאת. ואז הילדה הזאת נכנסה לתוך צומת ספרים הע-נ-ק-י שיש שם, ועל המדף, צד את עינה ספר כתום. משהו במוח שלה הכיר את הכריכה שהיא ראתה בתמונות כה רבות באינטרנט, והיא נמשכה אל המדף וגילתה לתדהמתה שזה נאמנים! פאקינג נאמנים!
רצתי, חיבקתי את הספר, הבהלתי עד מוות את המוכר שניסה להפוך אותי למעריצה של ג'ון גרין בצווחות שלי (מוכר נחמד, תודה על המאמץ, תודה על ההשקעה, אבל עם כל הכבוד, חברה שלי חפרה לי עליו מספיק, אין צורך) ורצתי אל אמא שלי כולי מייבבת שתקנה תקנה תקנה לי את הספר הזה!!!!
ואז התחילו התגובות.
פתחתי את הספר וגמעתי בשקיקה את העמודים הראשונים, גיליתי את הפרק הראשון מנקודת המבט של טוביאס ושוב צווחתי מאושר! יאי! טוביאס! אולי אני סוף סוף אגלה אותו באמת, אולי אני סוף סוף אבין אותו, אולי אני סוף סוף אזכה לדעת, מה הוא עושה חוץ מלהתמזמז עם טריס! (אני לא מתנגדת כמובן, אבל תמיד תהיתי)
קראתי וקראתי, הדפים עברו ועברו, נראה כאילו אני ממש שם, עם טריס ליד הגופה של טורי, מתאבלת עליה. עם טוביאס שנפרד מזיק, מחבקת את שניהם בחיבוק קבוצתי. עם כולם, תוהה מי זאת זואי, ומה אמאר עושה שם, הוא הרי מת. עם טריס, לומדת על אמה עוד ועוד. עם טוביאס, מגלה סוד כואב ומרגישה שבורה, פגומה, לא בסדר. עם אוריה וקריסטינה, עוקבת אחרי מה שקורה בעיר. עם קארה (שהחלטתי שלגמרי מאוהבת בטוביאס, מי שממש רוצה לדעת למה שישלח לי הודעה, אני אסביר לו) מנחמת את כולם ואת טוביאס במיוחד (אהםאהם). עם כל הדמויות, מחכה לדעת עוד, להבים עוד, ללמוד סוף סוף את כל הסודות והתעלומות שהתרוצצו במוחי לאחר הספר השני והשלישי, מחפשת בין השורות הוכחה לזה שאני מפוצלת (תכלס..... בסוף זה לא כזה מיוחד, זה כל בנאדם רגיל, אבל היי! אני כזאת!) ולא מאמינה איך, איך היא הניחה למתיו להטריד ככה את טוביאס במחשבתו, איך הוא מביט עליו (גם מתיו על טוביאס וגם טוביאס על מתיו) ואיך טריס, טריס היקרה שלנו, מבינה דברים, ומנסה לגרום לטוביאס להבין, למרות שזה פשוט לא הולך.
ואז מגיעים העמודים האחרונים של הספר, (אני לא קיבלתי שום ספויילרים, אז רחמים עלי) ואני קוראת על דיויד, יורה בה, פעם אחת, פעם שניה, והיא מתה, בלי לנסות להילחם, מקבלת את המוות כמו שהו, ועיני מתמלאות דמעות בעודי הופכת דף, ועוד אחד, וכולם מגלים, וכולם עצובים, וגם אני.
ואז הוא רואה את הגופה שלה, ואני בטוחה שזה סרום, הוא מסוממם, והוא רואה גופה מזויפת, וטריס ברחה מהמעבדה, חיה, מתחבאת. עוד עמוד ועוד עמוד, טוביאס כמעט מוחק את הזיכרון ואני צורחת עליו שלא! שיפסיק! ואז קריסטינה מצילה אותו למעני, ואני שמחה, קצת.
ויש הלוויה, וכולם עצובים, ונגמר הספר, וטריס לא חזרה לחיים, היא לא תשוב עוד. לא.
הבכי חסר מעצורים, כל הבית בטוח שמת מישהוא, מישהוא אמיתי, לא דמות, ואני מרגישה שזה אמיתי, שהחברה הכי טובה שלי נרצחה, היא מתה, היא מתה.
אני דוחפת את כל הספרים לקופסאת נעליים, ומחביאה אותם בארון, לא רוצה לראות אותם לעולם, לעולם לא!
הזמן חלף, וכמובן שחזרתי והוצאתי אותם, אוהבת את הסדרה, אבל העצב. לקח לי זמן להפסיק לבכות כל פעם ששמעתי משהו שקשור לזה, אבל זה עבר, החיים ממשיכים.
זה ספר יפה, אין מה לומר.
אני אוהבת אותו.
סוף

» ביקורות נוספות של Nightwish
» ביקורות נוספות על נאמנים - מפוצלים #3