תקראו לי סתומה, או מטומטמת, או סתם בעלת תפיסה עקומה, כי בהתחלה חשבתי שבאמת יש בפנים נתונים סטטיסטיים, כחלק מהסיפור. שזה די הגיוני בהתחשב בעובדה שקניתי אותו בביקור עם אמא באוניברסיטה. והוא לא ממש היה באגף הילדים-נוער-אינפנטילים. כי באמת אין להם שם יותר מדי ספרים בחנות הזו. והייתי בטוחה שיש שם משהו סטטיסטי, הרי הוא נמכר באוניברסיטה, הוא נח ליד ספרי החשבון לכיתה י'! ובתור ילדה שמנסה כבר חצי שנה למצוא דרך ללמוד חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, ולא לחכות לכיתה י'א, ספר עם נתונים סטטיסטיים על אהבה דווקא קרץ לי.
אז לא, אין שם סטטיסטיקה, ולא שום דבר כזה. אני לא יודעת אם זה טוב או רע. אבל הספר עצמו, מעולה. כלומר, חוץ מהקטע של ההסתברות, כבר הזכרתי את הנתונים?
קראתי אותו די מהר, האמת. בהליכה מהאוניברסיטה לאוטו, באוטו, בהשד-יודע-איפה שהיינו אחרי שהיינו באוניברסיטה ובאוטו (לא יודעת, הפסקתי לעקוב איפה אנחנו, היה לי ספר להתרכז בו) וכעבור כמה שעות (שוב, מרוכזת בספר, לא בשעון) סיימתי את הדבר המופלא הזה, חסר הנתונים.
אני אוהבת לטוס, אני ממש אוהבת לטוס, ולקרוא ספר על טיסות, זה דבר מדהים. זה כיף. וזה מעניק לי את הרצון כן לשבת ליד האדם הזר אם יש שלושה מושבים, ולא ליד ההורה שלי. גם אם אני לא אדבר עם האדם הזה, גם אם הוא יהיה חמישים קילומטרים באופי ובהתנהגות ממני. אולי אני אשמע את המוזיקה שהוא שומע באוזניות (כי בנינו, האוזניות של המטוס הן די נאחס) ואגלה משהו חדש כזה. אולי יש לו איזו חולצת להקה או משהו כזה, שיכול לעניין אותי. ואולי אני פשוט אהנה להעביר את הזמן בלבחון אותו בעודו מנמנם ולנחש מי הוא, ואיזה חיים הוא טס מהם, ואיפה הוא טס. ואולי הוא יהיה האוליבר הפרטי שלי, אולי אני באמת אכיר מישהוא ככה.
כן אוקי, בסדר, אני ארד מהענן, אנשים לא באמת יתאהבו אחרי שבע שעות של טיסה, וגם אם כן, מה הסיכויים?? טוב, בשביל זה אנחנו צריכים את הספר עם הנתונים! (אין כזה. ד'ארוויט)
אבל בכל מקרה, בגלל שאני מייגעת אותכם עם הביקורת שלי, המזעזעת והחופרת, נגיד כמה דברים שכבר אמרו לפני, כדי שאוכל לחזור לחפור בלב שקט אחר כך.
לא לבנים
קיצ'י (למרות שכולם אוהבים טיפה קיצ')
קצר
תקנו, כיף לקרוא אותו שוב ושוב, וגם לתת לחברות.
הוא לא ספר עמוק או משמעותי, הוא פשוט ספר של הרגשה טובה.
אוקי, חזרה לחפירה.
אני אוהבת את הספר הזה, והוא היה ממש מדהים. בלי ספוילרים וכאלה, זו עלילה יפיפייה ויש בה משהו קצת אירוני, וגם כזה שטיפה עצוב. הוא כבש את מקומו על המדף שלי, ושם הוא מככב כאחד משני ספרי האהבה שלי. כלומר, אתם יודעים, כאלה שמתרכזים רק באהבה.
קראתי אחריו את אשמת הכוכבים, ואיכשהו, נראה לי שהוא הוריד קצת מההתפעלות הכללית שנוצרה סביב אשמת הכוכבים. כאילו, נראה לי שהוא פיתח אצלי את הציפיות הלא נכונות. טוב נו, מילא, נראה את הסרט ואז נקרא שוב את הספר ואז נחליט.
חזרה אל הספר הזה, אם היה לו סרט, הייתי רואה אותו בשמחה. למרות שכשחושבים על זה, בסרטים הם אף פעם לא אומרים את אותם שורות כמו בספר, ואז כל הפואנטה הייתה הולכת לאיבוד. לא נורא, אפשר לקוות.
היה נעים וכיף לדמיין את העלילה בראש, כי הכל מסתדר והגיוני, ואפשר לראות שכם הסופרת חשבה לפני שהיא תיארה את שדה התעופה, את המטוס ואת לונדון. הכל ממש יפה.
מסקנה סופית לאלה שהתיאשו ממני באמצע או פשוט רוצים להגיע לסוף. תקראו!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
