ביקורת ספרותית על חלומותיהם החדשים - ספריה לעם #684 מאת חיים באר
ספר לא משהו

---

** בביקורת זו ספוילרים קלים, אם כי לדעתי חוויית הקריאה כבר ממילא הרוסה ומקולקלת...

סבלתי מאד מקריאת "חלומותיהם החדשים", ורק בגלל המום המרגיז שלי שכמעט לעולם אינו מאפשר לי להפסיק ספר באמצע, הגעתי עד סופו.
אחד מהדברים שאני הכי לא סובלת בבני אדם הוא התרברבות, והספר הזה הוא כל כולו פנטזיית התרברבות אחת גדולה. החל מהרומן הבלתי סביר בעליל בין הדמויות, המשך בהסקת המסקנות המופלאה והניחושים-שמתגלים-כאמיתיים-ללא-רבב על בסיס רמזים קלושים בלבד של הדמויות ובראשן גדעון, דרך המחמאות המופרזות והמעיקות שמעניקות הדמויות האחת לשניה בגלוי או במחשבותיהן בלבד, וכלה בנאומים הטרחניים ומלאי הרמיזות והניימדרופינג של כל אחת מהדמויות, עד האחרונה שבהן.
זה נהדר להיות אדם משכיל, זה נהדר להיות אדם נבון, זה נהדר להיות בעל עושר לשוני וניסיון חיים והתבוננות פנימית והכל באמת טוב ויפה - אבל לא צריך להאביס אותנו הקוראים בעודף האהבה העצמית הזאת של הכותב. מה גם שהכותב מנסה לנכס לדמות הראשית (שהיא בפירוש הוא עצמו) מודעות עצמית, וזו ללא כל צל של ספק חסרה לו.
אני מעדיפה לחשוב בעצמי שהסופר שאת ספרו אני קוראת הוא משכיל ונבון ובעל עושר לשוני ובעל ניסיון חיים ובעל התבוננות פנימית, מבלי שהכותב יתווך לי את כל אלה עד שכל מה שיתחשק לי לעשות הוא להקיא עליו את הכל בחזרה.
בעיקר הייתי מתוסכלת משום שאפילו הניסיון המהיר והמרושל "לסבך" את הגיבור בשל חטא ההיבריס, נפתר באותו האופן המלא-בעצמו בדיוק. אני גם מאד מקווה שהכותב שם לב שהספר שלו נגוע בכל הדברים שאותם הוא מציין במסגרת העלילה כסממנים של ספר שאינו טוב.
לסיכום, ספר מרגיז מאד שהזכיר לי שיחה מעיקה עם זקן טרחן ומלא בעצמו שכביכול "חונך" את בן שיחו ומנסה להעשיר אותו, ובעצם לא רואה בכלל את הצד השני, ומאדיר את עצמו עד כדי תחושת בחילה קשה.

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על חלומותיהם החדשים - ספריה לעם #684