ביקורת ספרותית על חלומותיהם החדשים - ספריה לעם #684 מאת חיים באר
ספר בסדר

---

ספר שהעביר אותי בספקטרום של רגשות, נושאים, רמות ענין והשאיר אותי בסופו עם מסקנה שאותה כדאי לקרוא בסוף ביקורת זו.
הסיפור העיקרי של הספר הוא: גידעון,פנסיונר של ה"מוסד", יוצא לחקור את מוצאו, ובעיקר את קורות אימו . יהודיה שעלתה מגרמניה בשנת 1934 , אם חד הורית, אדריכלית נוף שעסקה גם ב ..שו שו, אצל הבריטים.
הספר הוא מסע גילוי של האם ו.. ערב רב של נושאים:
- יסורי הכתיבה.
- קורות היהודים בגרמניה , האוסט יודן והיהודים הגרמנים, בעיקר בלייפציג , לפני עלות הנאצים וההנצחה שאחרי המלחמה.
- סיפורו של שי עגנון בלייפציג, והמקורות לסיפרו "הכנסת כלה" ו" בחנותו של מר לובלין".
- עבודתו של איש מודיעין מודרני מחד ואיש הש"י מאידך.
- זיקנה והתמודדות איתה.
- יחסי הורים , בנים/ בנות.
- ועוד כאלו נושאים.
כל מה שציינתי כאן, אינו מוצג בחטף, ליד הנושא המרכזי.
הסופר , מלווה את שיטתו של עגנון , וכל תקופה ודמות מקבלים הרחבה, שלא תמיד תרמה או קידמה את תובנתי.
נוסף לכל, גם העברית מיוצגת בספר בצורותיה השונות, החל מעברית ארכאית, נמלצת, לעיתים מישנאית ועד לביטויים יוונים כמו "אפוריזם".
לעיתים העברית משתנה באותו משפט .כמו: " שיחקת אותה" אומר גדעון לאלמה ( המנחה שלו ואהובתו), ומיד אחר כך הוא חוזר אל השפה הגבוהה המליצית.

כשקראתי את הספר הרגשתי בחלקים ברורים המופרדים אחד מהשני בצורה חדה:

חלק א: שלב הגישוש, הצגת שתי הדמויות הראשונות, גדעון איש המוסד ואלמה , סופרת מנהלת סדנאות כתיבה, בעלת סטודיו להעברת קלטות וחומר ויזואלי , אודיו ל מדיה דיגיטלית. כתוב בשפה של גישוש וחיפוש קו ודרך.
חלק ב: הצגת האם וקורות גדעון הילד, מוצג בצורה דינמית, לשון חיה בהירה לא מתחכמת מדי.
חלק ג: ביסוס המידע לכדי כתיבה ספר, טובע והטביע אותי בפרטים, אנקדוטות, נושאים קשורים ושאינם קשורים. מין אוסף אקלקטי של סופר מזדקן שלא רוצה להחמיץ כל פרט וחבל לו לזרוק משהו.
חלק ד: פינאלה, מינורי. בו קבלתי תחושה כי עשיתי יחד עם הכותב , מאמץ שתוצאותיו היו מוגדרות על ידי ראש הממשלה שמיר ז"ל בביטוי : "נו, טוף".
בקיצור היתה לי הרגשה כי יש כאן חיבור של חלקים שנכתבו בזמנים שונים, מאוחים בתפרים לא עדינים במיוחד.
ועם כל זאת , היתה לי חוויה של התמודדות והשתתפות ( בקריאה ) של סופר בעל שאר רוח, ידע עצום ומחכים.
לכן הספר זרוע תובנות, קטעים מהנים, מעוררי דמיון, שמאירים מקומות, תקופות ואנשים.
כשקוראים את חלק ב ( ראו חלוקה לעיל), מריחים ומקבלים את חיפה המנדטורית על עיסוקיה, ובמיוחד העדה הארמנית, ההגנה והאוכלוסיה היהודית של מעמד הביניים.
חלק ג מביא את תולדות החיים בלייפציג שלפני המלחמה. התיעוב כלפי ה"אוסט יודן".
יש כמה תובנות ואנקדוטות שמצאו חן בעיני , כמו:
- (ע 125) גדעון מתמודד עם הזדקנותו. בין השאר הוא אומר : "לא להתבזות, לא להדחף לתוך חבורת צעירים ולנסות להשתלב בניהם ולהעשות אחד מהם".
- על ההומור הייקי אצטט ביטוי. במקום " בין הפטיש לסדן" , " בין הטיפש לסדין".
- ( ע 238)דוגמה להומור של ייקים:
" חשוך אצלך נלי" לא התאפק גדעון.."על מחלקת עסקים וקוניאק את מרשה לעצמך לפזר כספים ברוחב יד , ודווקא כאן ..את מתקמצנת"
" ככה זה בכל אירופה, מדליקים אור רק איפה שצריך, בלי להדליק פרוג'קטורים כמו בחדר ניתוח.. ואל תשכח כי שבחושך לא רואים את הקמטים"
" אבל בחושך צריך להגביר את עוצמת מכשירי השמיעה כי אי אפשר לקרוא שפתיים"
"מגבירים את המכשירים בתנאי שיש מה לשמוע"...
בקיצור ספר שדורש אורך רוח.יכולת הנאה כמו בעידן הלקטים שבו כל פרי שנקטף ונאסף היה חוויה.
ולבסוף מומלץ מאוד לתלמידי סדנאות לכתיבה או אלו שמתעתדים לכתוב באופן עצמאי.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על חלומותיהם החדשים - ספריה לעם #684