ביקורת ספרותית על חלומותיהם החדשים - ספריה לעם #684 מאת חיים באר
ספר מעולה

---

כשעוד הייתי פרגית צעירה וידעתי כמעט בוודאות שאני עומדת להיות בימאית קולנוע מהוללת לאחר שקצרתי שבחים מהמורה לקולנוע, כשביימתי פרסומת ביתית לחטיף גרנולה.
היו לי וויכוחים עם חברותיי לכתה באלו שחקנים אבחר לדרמה עטורת הפרסים אותה אביים.
אני זוכרת שהיינו יושבות שעות בחדרי, מכרסמות במבה וביסלי, נושכות את קצה העט ורושמות טבלאות של בעד ונגד עוד לפני שהיה לנו אפילו תסריט.

כהרגלי בכח, הייתי תמיד נגד כיוון הזרם הכללי גם אם הרעיון שהעלו מצא חן בעיני והסכמתי עמוק בלב. כזאת הייתי, נון קונפורמיסטית מובהקת שמשכה אש והרבה תשומת לב שלילית.
הסוף היה ידוע ומר מראש: הרעיון שהיה מקובל על רובן זכה לצאת לפועל ואילו עלי הוטל אמברגו לשבוע במקרה הטוב ולחודש במקרה הרע.
בחזרה לבחירת המועמדים עבור פרוייקט סוף השנה במגמת קולנוע העמידה בפנינו המורה שני שחקנים מעולים: ג׳ק ניקולסון הכריזמטי מצד אחד ומעברו השני של המתרס: דסטין הופמן ה....מנוסה/יהודי/מתוחכם.

הבחירה הקלה והבטוחה היתה בג׳ק, שחקן מצויין בעל גבות שטניות ועיניים ירוקות ושובבות ששיחק בסרטים בלתי נשכחים כגון: קן הקוקייה, תנאים של חיבה, הניצוץ.
והרי הוא חורך את המסך במגוון הבעות פנים, חיוניות תנועותיו וקולו הדרמטי. אף אחד לא יכול לו וכולם מנסים להיות כמותו.
אך מדוע שאמתכם הצנועה תבחר במשהו קל ובטוח אם היא יכולה למרר לעצמה את החיים ולנשל את עצמה מסופשבוע מדליק עם הפאקצות של הכתה בלונה פארק?

בחרתי בהופמן מסיבה פשוטה: ורסטיליות עם אחיזה חזקה במציאות.
ואין כוונתי להבעות פנים או שינוי החזות החיצונית כתוכי או זיקית אלא בבחירותיו המדוקדקות בסרטים בהם שיחק: הבסיס תמיד ישנו; הומאניות, רגישות וכביכול ״שלומפריות״ נופל, נכשל אך תמיד ממשיך הלאה ובהצלחה.
טוטסי, איש המרתון, איש הגשם.
איש של מגוון אישיויות ולעולם נוגע ללב וכובש דרך הפשטות את ההמון ואותי.

בעולם הספרות כמו בקולנוע אני נוהגת לבחור את המספרים באותו אופן: לאו דווקא מצדדת בחדשנים ובעלי דמיון פרוע המתהדרים בתחכום ונסיון לתאר את העלילה מסופה או מהאמצע או מבעד לעיניו של תיקן (אם כי חייבת אני להודות שהכלב היהודי של קרביץ היתה הברקה גאונית חד פעמית!! קראתי את שאר ספריו והתאכזבתי) אלא מעדיפה את למודי הניסיון בעלי העוגן הכבד והחלוד שלפעמים קצת תוקעים אותך ואתה לא בטוח אם זה בגלל שהטילו אותו בכוונה לעלילה כדי להמם אותך או על מנת לתת לך פרספקטיבה.
ואז מה שאני בד.כ עושה זה מנסה לקחת רוורס ולראות מה פיספסתי ותמיד פיספסתי משהו.
או אז, ממשיכה אני הלאה ומודה לסופר שהיה עירני יותר ממני.

כזהו חיים באר.
ולמרות שהפעם עלילת הסיפור של חלומותיהם החדשים מתקדמת כמודל חדש של סירת מנוע
והבחנתי בשינוי ניכר וקלילות מרנינה שכלל לא אופיינית לכתיבתו של האיש הנפלא הזה, לא שכמותו ייתן לך להיות על המסלול המהיר לאורך זמן.
הוא מטלטל אותך קדימה ואחורה, מזכיר שמות, מקומות וספרים, רמיזות, תאריכים ואיך אפשר בלי עגנון כמובן? ואני שכנראה לוקה ב ADHD ואף פעם לא היה לי אומץ לאבחן זאת באופן מקצועי, נענית לו ועוצרת ומסמנת ומחפשת באינטרנט ונזכרת.
אין לכם מושג כמה פעמים אמרתי לעצמי:שיואו ובטח וגם וואלה.
בן זוגי הביט בי ברחמים וטען שאני מדרדרת מרגע לדודלי (הוא התחיל לצפות בעונה הראשונה של רמזור). אך אני יודעת שאני לומדת כל פעם משהו חדש ובמקום לרוץ בעיניי העששות על פני העמודים ומוחי מתעייף עדיף אולי לעצור רגע ולהפנים את מה שקראתי הרגע כי אחר כך הוא יתקיל אותי שוב...

גם לדמויות הראשיות מאוד נקשרתי שלא כמו בשאר ספריו (למעט חבלים) בהם הגיבורים היו מעורפלים משהו וכאילו לא ניתנה להם חשיבות מירבית, הפעם היו הם בעלי נפח, רצונות ותשוקות.
היתה לי הרגשה שמדובר באנשים אמיתיים ואולי הם חיים באר בעצמו? הצד הנשי והצד הגברי?
נפלא, פשוט נפלא.

מדובר בדסטין אמיתי.
רגיש, משודרג ומלא חיוניות וכמו יין טוב שרק הולך ומשתבח עם השנים.
זה מה שנקרא ללמוד מהניסיון.

אגב נסיון, למי שמעוניין להתנסות בכתיבה ישנם בסיפור טיפים ממש טובים.
בקטע מסויים בספר אומרת אלמה הסופרת לגדעון את הדברים הבאים: ״תחת היסודות של כל בית קבורים השרידים של בתים שנחרבו, שבעומק כל אהבה חדשה טמונים השלדים של אהבות שגוועו, שאין מלכות שלא נבנתה מחורבנה של מלכות אחרת״
תמיד ישנו בסיס, מהיכן להתחיל וממה שאולי נחרב או גווע וזה נכון כמעט לגבי כל דבר בחיים שלנו:
ארץ חדשה, עבודה חדשה וחיים חדשים אותם אנו מבססים על נסיון עברנו.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על חלומותיהם החדשים - ספריה לעם #684