ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 ביוני, 2014
ע"י חגית
ע"י חגית
אדם חכם. חיים באר.
החכמה ניבטת משורותיו, מהדמויות האמיתיות שיצר, מהסיפורים המרתקים ששם בפיהן.
גדעון שורק, סוכן מוסד בגימלאות, משתוקק לכתוב רומן היסטורי על רקע הקרב באל עלמיין במלחמת העולם השנייה והפחד הגדול מהגעת הנאצים לפלשתינה.
הוא נתקע, הספר לא מתקדם לו . אגב, בשלב זה הספר עצמו לא ממש התקדם גם עבורי, תחושה של התעסקות בזוטות. כנראה שכל ההתחלות קשות...
הוא פונה לעזרתה של אלמה ובר, סופרת ומדריכת סופרים על מנת שתעזור לו לפתח את העלילה ולהתפתח כסופר.
אלמה מובילה את גדעון יד ביד אל עברו כסוכן מוסד וסיפורי עלילות שכמו יצאו מסרטי ריגול משובחים, דרך סיפור חיה של אמו, שהייתה בעצמה סוכנת של שירות המודיעין הבריטי ודרך ילדותו הלא ברורה בחיפה בביתה של משפחה ארמנית.
בין חיפה, רמת גן, לייפציג ולונדון נרקם סיפור אהבה עדין בין הסוכן רב המעללים והסופרת הרגישה.
אדם חכם הוא גם גדעון שורק, גיבור הספר. הדבר מתבטא בלשונו שמתובלת בסיפורים מרתקים, בדיחות, קושיות ותובנות.
חכם- אבל גבר....עקשן. נחוש. מעט יהיר. פזיז. ראש בקיר.
כל אלה מובילים אותו בכל פעם מחדש לפי התהום אבל בזכות אותן תכונות עצמן- הוא מצליח להינצל ולהתקדם מעלה.
ולא מעט בזכות אלמה ובר.
אשה אמיתית, אלמה ובר.
חדה כסכין, מהירת תפיסה, בעלת אינטליגנציה רגשית,הבחנה דקה, פתיינית ורכה.
בעלת מודעות, אהבה וקבלה עצמית הראויים להערכה.
מה שצריך באישה.
לא קל לצלוח, לא תמיד זורם בקריאה.
בחלקו עמוס ומייגע
אבל שווה את המאמץ.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
מאוד אהבתי את המבנה והכתיבה של הביקורת שלך.
|
|
|
מתלמד
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
חיים באר, כמו שכתבה בחסד חגית, הוא איש חכם. מלומד ועוד כמה דברים שאין להרבה סופרים אחרים.
הכבדות הזו שדורשת מאיתנו מאמץ וריכוז כדי לצלוח, היא-היא גדלותו וחוכמתו של חיים. זה ספר שלא יורד אלינו, אלא מעלה אותנו למקום אחר. במפורש, הוא לא קל. אבל אם כולם יהיו קלים, לא יהיה לנו חיים באר.
עוד לא קראתי את הספר הנוכחי (אני ממתין שהוא יגיע לספריה...) אבל אעשה זאת. |
|
|
חגית
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
הגדרת את זה בול! יש קטעים שהם כמו רכב שנתקע ודוחפים מאחור עד שמתניע ואז זה שוב רץ.
אבל אני שמחה שלא השארתי אותו בצידי הכביש (-:
כמו שקרה לי עם אל מקום שהרוח הולך. |
|
|
.
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
חיים באר כותב מוכשר
את הספר הזה לא קראתי, קראתי את "חבלים" ו"נוצות" ואהבתי מאד. הבעיה שלו שבספרים נוספים שלו .
כפי שכתבת קשה "לצלוח" אותם, הם נתקעים וכמו רכב צריכים "לדחוף מאחור" שיזוזו. ולזה לא תמיד יש סבלנות. המלצה לו-לכתוב כשיש לו מה להגיד. ולקצץ כשהדברים תקועים. |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
