ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 בספטמבר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
קראתי פעם שגועל היא תחושה שביטוייה הפיסי אופייני אך ורק לבני אדם. תוכלו לראות בעלי חיים מזוררים או מתרחקים מחיות נגועות במחלות או מאוכל מקולקל, אבל אי אפשר לתפוס פרה בפרצוף נגעל, גם אם היא דרכה על צפרדע או על ג'וק.
לפני כמה שנים ישבתי לארוחת צהריים עם כמה חברים לעבודה. אחד מהם סיפר סיפור ממש גועלי על משהו שקרה לו, ובאחד התיאורים אנשים סביבי הניחו בשאט נפש את המזלגות שלהם, בעוד שאני המשכתי לאכול בתיאבון. מה, זה לא מגעיל אותך, שאלו אותי. עניתי שאי אפשר להגעיל אותי עם מילים. כמובן שכולם קפצו על האתגר והמשיכו לנסות לגרום לי להפסיק לאכול, אבל צחקתי להם בפרצוף. נזלת? קקי? חיתולים? חתול דרוס? פחחחח. זה רק מילים.
גם הספר הזה, מסתבר, עשוי ממילים, אבל זה בהחלט הדבר הכי גועלי שקראתי בימי חיי. הספר הזה הוא גועל נפש מרוכז, ואם אני יכול להגיד עליו משהו טוב, זה שקארן דובה הסופרת הצליחה להעביר תחושת גועל כמו שבחיים לא האמנתי שספר יצליח לעשות. ספק אם הייתי מפסיק לאכול בגללו, אבל יש כאן כמה תיאורים שהם באמת דוחים באופן קיצוני: "הוא הלם בחלזונות כאחוז טירוף עד שהתפתלו מולו חתוכים ומלאי שלפוחיות דם. הוא השליך את האת וקפץ למרכז עיסת האדמה, הריר וחלקי הרכיכות המרופשות ורמס אותה בהתנשפות". אף אחד לא אוכל בספר. רק זולל. ואז, לרוב, הוא מקיא. הסקס בוטה, מוחצן, מנוכר וחסר כל עידון, וכשלא מדובר באונס אכזרי, תיאורו דורס ברגל גסה את הגבול בין אירוטיקה לוולגריות, ומשופע בהפרשות, פימות, פרפורים ואברי רביה. הכול אלים, מנוון, חסר סיכוי, וטובע בידיעה ברורה שאין שום טוב בקצה. הכול רע, והשאלה כמה רע נענית בתשובה הלאקונית, הכי רע שיכול להיות.
לא ברור לי איך סופרת ממין נקבה יכולה היתה לכתוב ספר כזה, אבל עוד יותר לא מסתדר לי איך נפשות רכות כמו yaelhar או סוריקטה היו יכולות לקרוא את הספר הזה ולהעניק לו ארבעה כוכבים תמימים כל אחת. מצד אחד, יש בו כמה דברים שהיו יכולים לעורר בי מחשבות על דברים נוספים, כמו מהו גבול ההזנחה או כמה באמת אנחנו שולטים על מה שקורה לנו כשאנחנו מתעמתים עם חלומותינו ושברם, אבל זה טובע בכל כך הרבה רפש, שאין רצון או כוח להתעמק בזה, והפורנוגרפיה של הגועל שפושה בו שוברת שיאים של טעם רע.
.
****
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
נפש רכה?
אנחנו, נשות סימניה, חתולות פרא.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אז עברת את המבחן - את יכולה לקרוא את הספר.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מגעול. אבל הסתכלתי עד הסוף.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
https://www.youtube.com/watch?v=HVNbh5jCQGI
למיטיבי לכת
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, אבל לא, לא התלבש הפעם, למרות הקומפלימנטים שאני מניח שהם כנים
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני דווקא אהבתי את הביקורת הזו.
למרות שדעתי על הספר אחרת לגמרי. היא גרמה לי לחשוב עליו בעוד אופן, שזה משהו שאני בהחלט אוהבת (-:
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אבל הזבל של בן אדם זה יותר לחזקים... לא?
ומי קרא לך אביב גפן? ולמה אתה מעליב את הביקורת הזו? אני דווקא אהבתי אותה. היא הייתה זורמת וטובה, והמצב שהצגת היה באמת מוחשי וניתן להרגשה. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לייק זה לחלשים.
אבל כן, הביקורת הזאת לא משהו. יש לי כאלה צדדים באישיות. אחרת לא היו קוראים לי אביב גפן
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
רגע אלון, ואם אני אגיד לך: "הביקורת הזו פשוט זוועתית, תשכח מהלייק, יא זבל של בן אדם"
אז זה גם לא יזיז לך? בכל מקרה, יש לך מזל שאני חושב שזו דווקא כן ביקורת מעולה שנהניתי לקרוא, כי אם לא- אז כנראה שהייתי אומר את זה... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מה גם שברור לי שאם הייתי כותב את הביקורת עכשיו, היו לי תובנות אחרות לגמרי והיא היתה בגוון כמעט הפוך, למרות הגועל.
השקיעה הזאת בביצה החמימה של האינרטיות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני מבין מה את אומרת. לא יודע, הגרוטסקה הזאת לא הצליחה לעורר בי חשק לשום דבר, בטח לא לצלול בביצה.
זה הכול מאוד רומנטי והרפתקני והכול, אבל משהו בדקדנס הזה של מזרח גרמניה לא עושה לי טוב על הנשמה. זה אפור, זה מרופש, גשום, ודכאון, לא בקטע טוב. לא.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני אגיד לך מה אהבתי בהן (רק כדי להבהיר את האינטונציה -
משועשעת, מודעת לחוסר החשיבות של כל זה ולמידת הסובייקטיביות). היתה בהן, בגברית ובשמנה, איזו מידה של שחרור שממש כבשה אותי. הלואי והייתי קופצת לשכשך בביצה בכל פעם שהתחשק לי. ובעיני זה התהליך שעבר על הבולימית, מתלות והתבטלות אל המקום ששם קצוץ על מה שחושבים. זה היה תיאור מאד לא ריאליסטי, וכן, דוחה פיזית, אבל אולי גם זה חלק מהעניין, של צמיחה, דווקא בתוך הגועל ומה אני אגיד, זה היה יפה בעיני. ורשמתי לי לקרוא את ילד 44.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אוקיי. הנשים הן חיוביות באופן יחסי - אם את מקבלת בולימיה, השמנת יתר ודמיון בוטה לגבר כתכונות חיוביות, אבל כך או כך הסופרת לא מרחמת עליהן.
באשר לגברים, הם פשוט דוחים אפילו יותר. כשהעולם מחולק לדוחים ולדוחים יותר, אני לא ממש נהנה, בדרך כלל. אילו לא היה פה הומור (ויש פה מעט) אז זה היה פשוט חור שחור של קדרות, כמו ילד 44. אבל זה פשוט ספר איום, גם אם הוא כתוב היטב.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
בעיני ממש לא שנאת נשים. את הנשים דווקא חיבבתי, אותן ואת וולבק.
מי שיוצאים שם מאד פתטיים (שלא לדבר על אלימים) הם יותר הגברים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא חשבתי שאתה נפש רכה ממש...
ולגבי הבחילה, המיזנטרופיות, שנאת ה(א)נשים והגועל הכללי שבספר אני מסכימה, כמובן.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אני בעצמי לא נפש רכה ממש, אבל הספר הזה עשה לי בחילה יותר מפעם אחת.
יש בו משהו מיזנטרופי, כמעט שטני, שלא לדבר על שנאת הנשים המתוארת בו. בגלל זה חשבתי שמוזר שאישה כתבה אותו. היה מתאים לוולבק, אולי, לכתוב משהו כזה, ואת וולבק 95 אחוז מהנשים ממש שונאות.
אנקה, בכריכה יש משהו מהספר עצמו, בתחושה. זה לא מכוער, אבל הירוקת הזו אכן מהדהדת בפנים. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מעניינת מאד.
המדגימה איך אנשים שונים קוראים את אותו ספר ומרגישים דברים שונים באופן מהותי. (ואני גם לא חושבת שהוא ספר מיגדרי...)
ותודה שייחסת לי "נפש רכה". האיפיון הזה הוא חידוש עבורי. |
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא הבנתי את הקטע של "סופרת ממין נקבה".
אבל תודה על האזהרה, בכל מקרה.
|
|
|
אנקה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הכל מתחיל מהכריכה המכוערת.
ואתה יותר מאחרים אמור לדעת את זה ;)
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
קצת צחקנו, אני והנפש הרכה שלי.
אולי גם עוד מישהו, כי יש עכשיו גשם בחוץ, אמיתי.
ואגב, לשאלה איך דווקא סופרת, אני חושבת שרק אישה יכולה היתה לכתוב את זה. זה ספר מאד מגדרי בעיני. |
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
