ביקורת ספרותית על גשם מאת קארן דובה
ספר טוב

---

הספר, אליו הגעתי בעקבות ביקורת שכתבה כאן yaelhar, מספר את קורותיו של זוג טרי, היא באמצע שנות העשרים, מאד יפה ומאד מושכת והוא מבוגר ממנה, בן 38, לא נראה טוב אבל אחד כזה שיודע להתחיל עם נשים. הם עוקרים מהמבורג אל בית מבודד ששוכן בלב ביצות, שם הוא מאמין שתהיה לו השראה לכתוב.

זה ספר אקסצנטרי, שמתאר שקיעה בהרבה מאד מובנים. וגם נסיונות היחלצות ממנה. כל אחד מהאנשים בספר הזה דפוק באיזשהו אופן. גם האווירה דפוקה. היא עכורה מאד, יש לה צבעים של עולם שנראה מבעד לשמשה הקדמית של האוטו שלך ביום מעונן, כשיורד גשם והמגבים לא פועלים.

ועל אף האווירה הזו הוא קריא מאד, בעיקר כיוון שהוא גם מרוחק וגם מעניין למדי. הוא עוסק בחיים של צעירים בגרמניה של היום, בגבריות ובנשיות, בניכור, באזלת יד.

למרות שברור שמדובר בתהליך של שקיעה, לאורך כל הספר לי לא היה מושג איך זה יקרה. נטוותה בו מציאות שהציעה הרבה מאד אפשרויות, כך שהוא נשאר מעניין לכל אורך הדרך.

במהלך הקריאה בו נזכרתי במשהו. לפני קרוב ל 14 שנים, רגע לפני הבית והילדים, גרנו, אני והאיש שלי, בדירה שנמצאה במרתף הבית של הורי. זה היה החורף של שנת 99 או 2000, שהיה כנראה גשום יחסית. באחד הימים חזרנו הביתה ומצאנו את הרצפה מוצפת במים. 5-10 ס"מ של מים שניסינו לגרוף, אבל זה לא ממש עזר. המים הוסיפו להגיע, כאילו נובעים מבין המרצפות. את החורף ההוא שרדנו בעזרת משאבה שהפעלנו בכל פעם שירד קצת גשם. אבא שלי, שהיה איש של פתרונות רובוסטיים, החליט שאין מצב שהוא לא מנצח את זה. בקיץ נחפרה החצר וגובה הקרקע בכל החלקה של הורי ירד בלמעלה ממטר. הבעיה נפתרה.
מה שהספר הזה הזכיר לי זו דוקא התחושה של חוסר האונים והעדר הפתרון, והמים האלה שאין לך מה לעשות נגדם, כך שאתה מוצא את עצמך יושב וקורא ספר על ספה במרכז השלולית, כי זה הבית שלך וזהו.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על גשם