ביקורת ספרותית על גשם מאת קארן דובה
ספר טוב

---

כישראלים אנחנו מוקסמים מגשם. פעמים רבות שמעתי את המשפט "כמה מים!, הכל ירוק!" נאמר בנימת קנאה מאנשים שחזרו מטיול באיזו ארץ ארופאית עתירת גשם. גם אלה מאיתנו (שאני לא בינהם...) המקנאים בשפע הגשם הארופאי ירגישו טוב מאד עם האקלים היבש ומעוט הגשם שלנו, אחרי שיקראו את הספר הזה. הגשם היורד בסיפור ללא הפסק, גורם לטחב, בוץ ורקב, מעשיר ביצות, מוציא החוצה כל מיני יצורים לא נעימים ובקיצור - איכס.

אלה קורותיו של זוג שנישא לא מזמן. היא צעירה יפהפיה בת 25, הוא בן 38 גוץ, קצר רואי, שמנמן, דלפון שהיתרון היחיד שלו הוא שהוא יכול - כמו שאמר בראיון בטלויזיה - להשיג כל אישה בה הוא רוצה. אה, והוא (חושב שהוא) סופר. כדי שיוכל לכתוב ללא הפרעה הם עוברים מהעיר הגדולה לבית באחד הכפרים באזור מזרח גרמניה לשעבר, בית כפרי, מוזנח ומבודד משקיף לביצה וליער.
הסיפור נע בין הגרוטסקי למחריד, בין העלוב לאכזרי. דובה (DUVE ) מאפיינת את דמויותיה בקווים בוטים ומספרת את הסיפור ביד אמן. סיגנונה בוטח, היא צינית וחריפה, דמויותיה שבויות בחוויות העבר, חפות מכל מודעות, מגיבות לקורה להן מתוך אינסטינקט, בלי חשיבה ותכנון.

דובה היא סופרת גרמניה שלפי מה שכתוב על העטיפה זכתה בפרסים על סיפוריה וזה הרומן הראשון שלה. היא צינית, בוחנת מנקודת מבט ייחודית ערכים כמו "אהבה" ו"חברות", וגם תובנות מרתקות על תפקידים של גברים ונשים בתרבותינו, הצליחה להעביר אלי חוויות שלא היכרתי, כל זה בספר קטן וקריא מאד. אני אשמח לקרוא עוד סיפורים משלה, למרות שמינון האכזריות בספר די גבוה.
"נשים יפות אומללות בדיוק כמו נשים מכוערות. רק שהאחרונות חושבות שיש להן סיבה" זה אחד המשפטים (החכמים) שדובה שמה בפי הבעל. הספר הזה לא יתאים לרומנטיקאים המאמינים באהבת נצח וידידות אמת. אנשים ספקנים, ציניים, ואוהבי טרנטינו כנראה יאהבו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על גשם