ביקורת ספרותית על פתרון סופי - או: תעלומת התוכי החטוף - ספריה לעם #562 מאת מייקל שייבון

---

בזמן האחרון נתקעתי לשגרה. תלוי כמובן איך
אתם מגדירים שגרה. הביקורת הנל נכתבת תחת פנס רחוב בשתיים בלילה, אחרי שישנתי שלוש שעות ואני מחכה להסעה שתיקח אותי לעוד משמרת של שבע שעות. השגרה הזאתי מתחילה לשגע אותי, בעיקר כי זמן הקריאה שלי, שבעבר היה חלק גדול מהיום שלי, פתאום נעלם כמו כלום. זמן הקריאה הצטמצם לי רק לעשרים דקות הנסיעה לנתב״ג, ומדי פעם אני מצליח לגרד איזו חצי שעת קריאה לפני שאני נרדם. העייפות הנגררת הזאתי, שכאילו מלווה אותי כבר איזה חודש, מתחילה כבר להעיק עליי. עד שמצאתי זמן להגיע לספרייה, החלטתי שהפעם אני רוצה לגוון. מצאתי במקרה את הספר הזה של מייקל שייבון, שהיה במדף הנוער (משום מה).ברור שמייקל שייבון מוכר לי. אבל עוד לא קראתי את הספר המדובר שלו שעדיין נח לי על המדף.

מייקל שייבון מתאר בנובלה קצרה של מאה ועשרים עמודים סיפור בלשי, שמככב בו שרלוק הולמס הוא ולא אחר. אבל שרלוק הולמס הוא לא אותו בלש צעיר וחד, אלא גבר זקן שנעזר במקל הליכה ומנהל משק דבורים. עד שיום אחד מגיע לסביבת ביתו ילד קטן, גרמני יהודי עם תוכי אפריקני אפור (נו, האלו שמחקים אנשים כל הזמן ועושים כאב ראש). ואז התוכי של הילד נעלם, ומישהו נרצח. המשטרה פונה לשרלוק שלנו שיחזור מפרישתו ויעזור לפתור את התעלומה (שהיה די ברור מי האשם בה).

אולי בגלל זה הספר נחשב ספר לנוער. כי הפתרון פשוט?
טוב,מה אני מברבר, עכשיו זה סתם הגיגים של שעת לילה מאוחרת.
בקיצור, זה מייקל שייבון, וזה ספר חביב להעביר איתו איזה שעה שיש לכם בדרך לעבודה.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על פתרון סופי - או: תעלומת התוכי החטוף - ספריה לעם #562