• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פתרון סופי

פתרון סופי

מאת מייקל שייבון

הביקורת של לנדן פארק-ליין

תמונה של לנדן פארק-ליין
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
פתרון סופי

פתרון סופי

מאת מייקל שייבון

הביקורת של לנדן פארק-ליין

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של לנדן פארק-ליין
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2006
סדרה:ספריה לעם #562
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
omers
לפני 11 שנים

“בזמן האחרון נתקעתי לשגרה. תלוי כמובן איך אתם מגדירים שגרה. הביקורת הנל נכתבת תחת פנס רחוב בשתיים בל”

6/10
ביקורות על פתרון סופי
הבאה
alon nisser
לפני 13 שנים

“אל תקראו את השער האחורי של הספר, או את התיאור (הבעייתי) שמועתק משם לכאן. יש שם ספוילר מרסק פואנטות.”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

או קיי, מדובר בספר קצר יחסית, אבל בעיני מה שחשוב הוא התוכן הפנימי ולא הגודל. אותי מעייפים כל אותם ספרים עבי כרס עם עלילה במשקל נוצה וסיטואציות שחוזרות על עצמן עד לעייפה רק בשביל יראו גדולים על המדף.
דווקא היתרון של פתרון סופי הוא בגודלו- כמו אספרסו קצר ומרוכז. הסיפור נע בדילוגים רחבים בין זמן ונקודת מבט והקורא צריך להשלים פערים רבים בעצמו, מה שמאלץ אותו לחשוב, ולחשוב זה טוב, לא?
התרגום לעברית מעולה ומצליח להעביר ניחוחות של אנגליה הכפרית. כמו הרבה ספרים שקראתי ואהבתי, גם אל הספר הזה חזרתי שוב ושוב, בגלל התחביר המפותל, הסגנון שפורט על איזה נים בנשמתי וכמה דברים שלא הבנתי עד הסוף בספר.
מומלץ, אבל אחרי קריאה של פרק או שניים בחנות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פולי
פולי
תמונה של טופי
טופי
תמונה של יפעת
יפעת
תמונה של מיס מאניפני
מיס מאניפני
תמונה של מיכל
מיכל
5קוראים|גיל ממוצע51|100%נשים

על המבקר

תמונה של לנדן פארק-ליין

לנדן פארק-ליין

ותיק
חבר מזה 16 שנים
68 ביקורות•4 נבחרות•348 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מקורית
תמונה של לנדן פארק-ליין
לנדן פארק-ליין
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות68
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל348
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת34מדע בדיוני ופנטזיה9ספרות מקורית6

דיון על הביקורת

2 תגובות
טופי
טופי•לפני 13 שנים

ומובן שצריך כישרון מיוחד לכתיבת פערים...

מיס מאניפני
מיס מאניפני•לפני 15 שנים

אהבתי את הספר

בעיקר בגלל הרמיזה העדינה שהבלש במרכז הספר הוא לא אחר משרלוק הולמס, אבל גם כמו שכתבת- בגלל הפערים בעלילה שמכריחים אותך, הקורא, לחשוב ולהסיק מסקנות בעצמך.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של לנדן פארק-ליין

The Sandman: Endless Nights

The Sandman: Endless Nights

Neil Gaiman

וכך זה מתחיל:
"הרוזן, שהיה בעליו של הארמון, החליט שרצונו הוא להמחץ למוות בידי פיל זכר, בין שתי בתולות יפהפיות, ברגע המדויק של האורגזמה"

שבעה סיפורים, אחד לכל אחד מהאנדלס: מוות, תשוקה, חלום, יאוש, הזיה, הרס וגורל. כל אחד מהם חושף טפח מהעולם המיסתורי של גיימן ונותן תובנות עמוקות על הקיום האנושי. יש כאן אנשים שרימו את המוות, חלומות של כוכבים, דגים מעופפים, ואלו רק הדברים שאפשר לנסח במילים.
קומיקס מבוגרים משובח ביותר, מתאים לאנשים עם ראש פתוח.

לפני 12 שנים•לנדן פארק-ליין
Something Rotten (Thursday Next Novels)

Something Rotten (Thursday Next Novels)

Jasper Fforde

בסדרת הקומיקס המופתית "סאנדמן" מאת ניל גיימן המופתי בפני עצמו מופיע סיפור קצר על סופר הסובל ממחסום כתיבה. בכדי להתגבר על המחסום הוא מצליח בדרך עקלקלה להניח את ידיו על מוזה בשם קליופה ולכלוא אותה בביתו. הנוכחות והמגע שלה מביאים לו השראה ובשנים הבאות הוא משחרר רבי-מכר וקלאסיקות הזוכים לתהילת עולם. למרות כל תחנוניה הוא מסרב להוציא אותה לחופשי, וסופו להיענש על-ידי מורפיאוס (גיבור הסדרה, הממונה על החלומות) בכך שהוא חווה השראה תמידית, זרם תודעה בלתי פוסק של רעיונות מצויינים. בסצנת הסיום של הסיפור הוא משוטט בטירופו ברחוב, פוצע את ידיו בשביל לכתוב עם הדם על הקירות את הרעיונות האדירים לפני שישמטו ממנו ואז מפונה משם על-ידי שירותי בריאות הנפש.
בקיצור, אני לא אופתע בכלל אם יום אחד יתגלה שלג'ספר פורד יש מוזה כלואה במרתף. הרעיונות שלו יצירתיים ומורכבים הרמה כמעט לא אנושית והספר גדוש בהם עד שהקורא (זה אני) ממש צריך לרדוף אחרי הסיפור בשביל לא לאבד אותו.
והרעיונות מבריקים למגדול (השנה היא 1988 בעולם מקביל לשלנו בו הדברים מתנהלים קצת אחרת ובמקביל אליו יש את עולם הספר בו מתקיימים הלכה למעשה כל הספרים שנכתבו אי-פעם, כאשר הדמויות משחקות את תפקידיהן ויוצאות להפסקת סיגריה בעמודים בהן אינן מופיעות) ועד קטן (מלא בדיחות קטנות וגאוניות, משחקי מילים, המצאות שהלוואי שהיו בעולם האמיתי, דברים שהספר היה יכול לסחוב גם בלעדיהם, אבל למרבה השמחה- הם כאן!).
שלושת הפרקים המתארים את ה"סופרהופ" (כמו הסופרבול אבל עם קרוקט) הנם מופת של ספרות ספורט (זו הפעם השלישית שהשתמשתי במילה "מופת"ובהטיותיה בביקורת הזו. כשאין לך מוזה בבית אתה נאלץ למחזר מילות תואר) ויום אחד, כשיהיה לי מלא מלא מלא זמן פנוי אני אתרגם אותם לעברית.
יש בספר רגע קטן ומתוק בו ממש התפתלתי מעונג (דבר שמעולם לא נגרם לי על-ידי ספר בעבר!). לשמחתכם אני לא אפרט אותו כאן, אלא אשאיר לכם לגלות את זה לבד.

לסיכום: לקרוא, לתרגם, להפיץ ולהמשיך לאהוב ספרים!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
בית העלמין של פראג

בית העלמין של פראג

אומברטו אקו

נוראי, מנופח, פלצני.
ממש אין לי כוח לפרט פה את העלילה אז אני רק אומר שהיא מורכבת מעירפול מכוון (שאמור לגרום לנו להסתקרן מספיק בשביל לקרוא עוד) ומהמוני רפרנסים הסטוריים שאני בטוח שעושים נעים לחובבי הז'אנר. בתור אחד שלא חובב את הז'אנר, כל מה שקיבלתי מהספר זו צרבת.

בזכות הפרעות השינה שלי הצלחתי להגיע למחצית הספר.
הסבר: בכל פעם שאני מתעורר באמצע הלילה אני פותח את הספר וממשיך לקרוא. עניין של שניים שלושה עמודים והבעיה נפתרה! תודה אומברטו!!
הבעיה היא שהספר כל כך נוראי שהגעתי למצב שאני מעדיף להשאר נים לא נים מלקרוא עוד שורה אחד של המחדל הזה.
במדינה מתוקנת המתרגם היה עולה לדין, לא על איכות עבודתו (דווקא התרגום בסדר גמור), אלא על עצם העובדה שהוא תרם להפצת המפגע האנטי-ספרותי הזה בעולם.

מומלץ למזוכיסטים ולאנשים שרוצים להוכיח לעצמם שהם יכולים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
שנת הגנן

שנת הגנן

קארל צ'אפק

אני קצת מתבייש בעצמי וקצת מופתע (וגם קצת מאוכזב), אבל לא נהניתי מהספר בכלל.
מתבייש, כי הנושא קרוב לליבי, כי כתיבה ואדמה מתחברות כל כך נכון בעיני, כי רבים וטובים לפניי ניסו ואהבו, כי שמונים שקלים שיצאו מהכיס ולא יחזרו מצדיקים צקצוק שפתיים תוך כדי פליטה של איזה "צ'אפק... הוא מעולה... את\ה חייבים לקרוא". מביך.
מופתע כי הגודל של הספר, הצורה, המרקם, התמונה על העטיפה, הכל צופן בתוכו הבטחה של כתיבה צנועה, מחוברת, נועזת בפשטותה, אמיתית.
מאוכזב. מאוכזב כי הסגנון טרחני, כי דמות הגנן כפי שהיא עולה מבין השורות אינה אותו איש אדמה חייכן ואוהב טבע שרציתי לפגוש, אלא מעין שונא אדם ואדמה, קשה עורף ורע מזג, שלא מסוגל לחוש חיבה כלפי דבר מלבד פרחים, וגם אז זה מסוייג במיליון ואחת דאגות קטנוניות.
אולי זה האקלים השונה השורר בצ'כיה, אבל לא פגשתי בספר אף אחד שאני מכיר, ואף אחד שהייתי רוצה להכיר.
סיכום: באתי להתמלא ויצאתי מרוקן

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
דודי נפוליאון

דודי נפוליאון

איראג' פֶּזֶשְׁכְּזָאד

איזה עולם מדהים הוא עולם הספרים. אתה נכנס לחנות, מוציא קצת כסף, ובהנד עפעף והפיכת דף אתה נוחת בשנות ה40, ועוד באירן. חוויה שרק אנשי ספר (ונוסעים בזמן) מכירים.
אחרי שהתגברתי על ההתרגשות הראשונית התחלתי לבדוק את הסביבה החדשה. הסיפור מתחיל בהתאהבות של המספר בבת דודתו ובהתאהבות של הקורא במספר. הסקרנות שלי כלפי אירן צבעה את העלילה בגוונים עזים של "מעניין".
הגוונים האלו החזיקו בערך שליש ספר, שליש בו הייתי מרותק לעלילה וצחקתי בקול מהבדיחות.
אבל אחרי שליש משהו נשחק במנגנון. הבנתי שאסור לשקר כי אנחנו במרחק ארבע אצבעות מהקבר, והבנתי שאני רוצה לבקר בסן פרנציסקו אבל מעבר לזה הדיאלוגים הארוכים והשנונים לכאורה החלו לעייף. הייתה חסרה לי פעילות מפתיעה, משהו שיחרוג קצת מהמכניקה הקבועה.
עם זאת, הספר נשאר מעניין עד לסופו ואני חושב שכל מי שיקרא אותו יפיק ממנו הנאה מסוג שאינו מצוי כאן, בישראל 2012.
בשורה התחתונה- שווה קריאה

לפני 13 שנים•לנדן פארק-ליין
מצרפי המקרים

מצרפי המקרים

יואב בלום

זה ספר סבבה. (אני חושב שיש כאן ספוילרון בפסקה הבאה, אבל זה לא העיקר בספר, וגם מי שעוד לא קרא אותו יוכל לקרוא את הביקורת שלי בלי שזה יפגום בהנאה העתידית, במידה ותהיה כזאת. בכל מקרה אני לא אחראי במידה ולא נהניתם מהספר לאחר קריאת הביקורת)
עם זאת, עניין תקרת הזכוכית של הספרות העברית בולט כאן מאוד. איך זה שבכל מותחן אמריקאי סוג ז' העלילה השטחית מתגלגלת לקנוניה חובקת עולם, ודווקא בספר שמבוסס על רעיון כל כך יצירתי ומקיף המקסימום שהסופר הצליח להוציא ממנו זה ששני אנשים יפגשו ויתאהבו. היה אפשר לתפור על בסיס הספר איזו הצעה שתפתור את השאלות למה אנחנו כאן, לאן אנחנו הולכים ולמה כל כך קשה לנו? או סתם להרחיב אותו קצת מעבר למציאות המיידית. עוד נקודה שאולי תמחיש את מה שאני אומר היא שיש בסיפור מימדים מקבילים וכל מיני רמות של קיום אבל לא יוצאים מתל אביב אפילו פעם אחת (!).
בספר יש הרבה התייחסות לצד הרגשי והרבה דיבורים על אהבה וזה כתוב לא רע בכלל. מי שאוהב כאלה ספרים בטוח יהנה מזה.
בשורה התחתונה- מהנה, אבל היה יכול להיות הרבה יותר.

לפני 14 שנים•לנדן פארק-ליין
בעקבות שרלמאן

בעקבות שרלמאן

סטיב ברי

ספר בינוני עד טוב עם כמה רעיונות יפים מאחוריו.
מומלץ, אבל בלי לחץ.

לפני 14 שנים•לנדן פארק-ליין
הצופן הפלמי

הצופן הפלמי

אַרְתוּרוֹ פֶּרֵס־רֶוֶורְטֶה

הרעיון עצמו יפה- תעלומה שבליבה נמצאת יצירת אמנות בה מופיע לוח שח ממנו ניתן לדלות משמעויות עמוקות. שח הוא משחק מאוד מורכב ואפשר לכתוב ספרים שלמים סביב היחסים, המתחים והמאבקים שמתקיימים על הלוח וסביבו (למשל, איגוד השוטרים היידים).
הבעיה בספר היא הנטיה של הסופר להכנס להלך רוח רומנטי-מופשט ולמלא עמודים על גבי עמודים בבליל אינסופי שאין בו בעצם כלום.
חבל, כי העלילה עצמה כן מעניינת, החיבור לשחמט מעולה, ואם לעורך היה גרזן יותר חד היינו מקבלים ספר בלשי נפלא.
מחוסר ברירה נאלצתי להוציא לפועל את אחד הכללים עליהם כותב דניאל פנק בספרו החביב "כמו רומן" ודפדפתי קדימה כמה עשרות עמודים במצטבר. למרות זאת הברברת המצטברת הקשתה עליי ולראיה- לקח לי שלושה ימים לקרוא את שני הפרקים בסוף הספר בהם כל קשרי העלילה מותרים.
אבל זו רק דעתי, אל תפסלו את הספר בלי לנסות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
הסיפורים הנבחרים

הסיפורים הנבחרים

סול בלו

עיצוב העטיפה כבד, משאיר רושם של "אל תתעסק איתי אם אתה לא רציני". בתור בנאדם לא רציני זה היה מאוד מאיים.
על השער האחורי מודפסות שלל ביקורות מחמיאות. לא שציפיתי שההוצאה תדפיס על הספר ביקורת שתגיד את האמת (למשל:"לסול בלו יש כישרון יוצא דופן לקחת את המציאות האפורה והמשעממת ולעשות אותה אפילו יותר אפורה ומשעממת") אבל העובדה שהאיש פחות או יותר נמשח למלוכה בכריכה האחורית של מיטב סיפוריו הדליקה אצלי נורה אדומה (רואים את מה שעשיתי כאן? קוראים לזה רמז מטרים. כך משאירים שאלות תלויות באויר ויוצרים מתח אצל הקורא שגורם לו לרצות לקרוא את ההמשך).
פתחתי את הספר מתוך ציפייה לסיפורים קצרים ופריכים שאפשר לכרסם לפני השינה, ולהפתעתי גיליתי שהספר בכלל עוד לא התחיל! צריך לעבור את ההקדמה של המבקר הנכבד (הרבה עמודים) ואת המבוא מאת אשתו של בלו (גם הרבה עמודים).
אז אחרי האיומים מצד הכריכה, החנופה מצד הכריכה האחורית, מבקר אחד שגרם לי להרגיש נחות אינטלקטואלית מעצם זה שלא היה לי כח לקרוא אותו, ואשת סופר אחת שדווקא עשתה רושם נחמד בתוך כל הקדרות מורמת האף שהייתה מנת חלקי עד כה הגעתי לסיפור הראשון.
מסופר שם על מישהו שהוא עכשיו זקן, אבל פעם היה צעיר, ויש לו כל מיני זכרונות מאנשים שכבר אינם אבל פעם היו. כל זה קורה בניו יורק, למרות שיכול היה לקרות גם במוסקבה, לימה, טימבקטו (בירת מאלי, אגב).
הסיפור אינו ארוך במיוחד, כ-20 עמודים, ואת התחושה שנשארת בסיומו אני יכול לנסות להגדיר כשילוב של "נו, ו...", "למי אכפת" וטעם של לחם לבן מרוח במרגרינה.
אחרי פתיחה מוחצת כזאת לא נשארה לי ברירה אלא להחזיר את הספר למצבו הראשוני (להלן: סגור) ולהשיבו אל משכנו (להלן: מדף הספרים בסלון של ההורים של נערתי) בשלום, תוך כדי הצהרות קולניות שהתחילו ב "בפעם הבאה שאתם רואים אותי מחזיק את הספר הזה ביד" ונגמרו ב "ואז תשרפו את האפר שלי בפעם השניה, ליתר בטחון"
לסיכום: לא צריך סיכום, כבר אמרתי הכל

לפני 14 שנים•לנדן פארק-ליין

ביקורות נוספות על "פתרון סופי"

פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

שרלוק הולמס הוא מסוג הגיבורים הספרותיים שאף פעם לא נמאס מהם. האכזבה שמגיעה ברגע שסיימת לקרוא את כל הסיפורים המקוריים (56 סיפורים קצרים וארבעה רומנים לא ארוכים במיוחד) מתניעה מיד את הרצון למצוא המשכים שלא יעליבו את גאוניות המקור. המשך מפתיע אחד הוא הסדרה הבריטית הגאונית של הBBC, שהציבה רף חדש בעיבוד של ספרים לטלוויזיה וכל רגע בה הוא תענוג צרוף לאוהבי הספרים. בתחום הספרות קשה יותר למצוא כאלה, אבל באחת מאחריות הדבר הנהדרות של ההוצאה החדשה נכללה המלצה לספר הזה.

מדובר בנובלה קצרצרה (100 ומשהו עמודים בפורמט עם עובד, בפונט גדול ואפילו ציורים) שלוקחת אותנו 30 שנה מאוחר יותר מהפעם האחרונה שבה פגשנו את הולמס, בפתח מלחמת העולם הראשונה. כעת השנה היא 1944, ואל חוות הדבורים הקטנה של הולמס בסאות'-דאנס מגיע ילד אילם מלווה בתוכי, שמתניע שרשרת משונה של אירועים שלא ניתן לנתק אותה מהמלחמה הנוראה שמתחוללת.
בשום מקום בספר לא מוזכר הולמס בשמו, אבל הוא רווי אזכורים ורמזים לפרשיות מוכרות ולמנהגיו הישנים. הולמס של 1944 הוא אכן אינו מה שהיה, כשהוא נאלץ להתמודד עם מגבלות הגוף ואולי אף מגבלות השכל ועם חסרונו של ידיד ותיק. יותר מכל, אולי, הוא כבר לא משוכנע בצורך לפתור את התעלומה ולהגיע לסופה של אותה שרשרת היקשים גאונית, ואולי זהו השינוי המפתיע ביותר.
הספר כתוב בגוף שלישי, בלשון תיאורית ומתפייטת שיותר מכל מזכירה (במודע או שלא) את האווירה הקודרת של "הקידה האחרונה". גם שמו של הספר מרמז ל"בעיה הסופית", אותו סיפור מוות כביכול אי שם בתחילת ימיו של הבלש. כל אלה מרחיקים אותנו במידה רבה מאווירת הסיפורים המקוריים, על המברקים, המבקרים והמרדפים ברחובות לונדון; אבל נראה כי האווירה המלנכולית, הסוף הלא מוחלט של הסיפור וכמה נקודות מבט מעניינות הולמות יותר את רוחו של הולמס ואולי גם את זו של סר ארתור קונן-דויל, המחבר המהולל.
לחובבי האיש והתחושה שמאחורי שרלוק הולמס, ואולי גם קצת פילוסופיה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מירב
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

מדי פעם נופל לידיי ספר כזה או אחר; אני אף פעם לא מתכנן בדיוק מה אני עומד לקרוא ובדרך כלל זה מתחיל אצלי לגמרי באקראי! כמו למשל הספר הקצר הזה, שקשה לי להגדיר אותו. הוא מתיימר לפתור תעלומת רצח, אבל הוא ממש איננו "ספר בלשי", או ספר מתח מהסוג של הספרים של אגאטה כריסטי או אלרי קווין שהייתי קורא בנעוריי... הוא עושה זאת, איך להגדיר זאת?... אולי בדרך "צבעונית" מאוד, כי אוסף הדמויות שמככבות כאן, הוא מאוד מוזר וכוללות לדוגמה; נער פליט יהודי מגרמניה ש"חושבים" שהוא "אילם", כומר "צבעוני" מהמזרח הרחוק שהתחתן עם אישה קרתנית מקומית שמטפלת באותו הנער, תוכי שיודע לדבר ולחקות בצורה מופלאה, בנם העבריין הצעיר וזקן ישיש שבצעירותו היה חוקר פשעים מפורסם ועוד כמה... וכל זה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה... טכנית העלילה מסופרת ע"י מספר יודע-כל, עד-כדי-כך שבפרק מסוים הוא אפילו מספר את מחשבותיו של התוכי וכאילו הוא מדבר מגרונו...
הוא כתוב די-יפה ומעניין, חלק מהדמויות אכן מאוד מעניינות ואילו חלקן האחר משורטטות בקווים קלילים מדי ולא במקרה, כי אי-אפשר באמת, להעמיק בספר שהוא ממש קצר (רק 136 עמודים)ועם זאת בסך הכל הוא די מבדר! אמנם אותי דווקא פתרון "התעלומה" לא ממש שיכנע אבל עם זאת אפשר בהחלט ליהנות ממנו ומהאווירה של העיירה הבריטית הקרתנית שהוא מתאר...

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סדן
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

שייבון עוד לא קיבל אצלי פחות משלושה כוכבים, כי גם אם הוא נכשל בקרקטריזציה, בקו עלילה או ברעיון כללי, הוא תמיד מפצה על זה בכתיבה שלו. אני אוהבת את הקצב שלו, ולמרות שמעולם לא הייתי מעריצה של משפטים ארוכים, הוא איכשהו ועל אף המסע הארוך שנדרש כדי לסיים אצלו משפט, עושה לי את זה.

הרעיון הכללי של הספר הזה הוא גאוני ולדעתי יכול היה להיות רומן באורך מלא מדהים, לא פחות. לצערי, אני חושבת שהוא לא השתמש בו כמו שצריך. הוא נתן לי את התחושה שבא לו רק לסיים לכתוב את הספר כדי לעבור לפרוייקט הבא כשאם הוא היה משקיע בעלילה קצת יותר, זה היה יכול להיות יהלום בקריירה הספרותית שלו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מוריה בצלאל
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

בזמן האחרון נתקעתי לשגרה. תלוי כמובן איך
אתם מגדירים שגרה. הביקורת הנל נכתבת תחת פנס רחוב בשתיים בלילה, אחרי שישנתי שלוש שעות ואני מחכה להסעה שתיקח אותי לעוד משמרת של שבע שעות. השגרה הזאתי מתחילה לשגע אותי, בעיקר כי זמן הקריאה שלי, שבעבר היה חלק גדול מהיום שלי, פתאום נעלם כמו כלום. זמן הקריאה הצטמצם לי רק לעשרים דקות הנסיעה לנתב״ג, ומדי פעם אני מצליח לגרד איזו חצי שעת קריאה לפני שאני נרדם. העייפות הנגררת הזאתי, שכאילו מלווה אותי כבר איזה חודש, מתחילה כבר להעיק עליי. עד שמצאתי זמן להגיע לספרייה, החלטתי שהפעם אני רוצה לגוון. מצאתי במקרה את הספר הזה של מייקל שייבון, שהיה במדף הנוער (משום מה).ברור שמייקל שייבון מוכר לי. אבל עוד לא קראתי את הספר המדובר שלו שעדיין נח לי על המדף.

מייקל שייבון מתאר בנובלה קצרה של מאה ועשרים עמודים סיפור בלשי, שמככב בו שרלוק הולמס הוא ולא אחר. אבל שרלוק הולמס הוא לא אותו בלש צעיר וחד, אלא גבר זקן שנעזר במקל הליכה ומנהל משק דבורים. עד שיום אחד מגיע לסביבת ביתו ילד קטן, גרמני יהודי עם תוכי אפריקני אפור (נו, האלו שמחקים אנשים כל הזמן ועושים כאב ראש). ואז התוכי של הילד נעלם, ומישהו נרצח. המשטרה פונה לשרלוק שלנו שיחזור מפרישתו ויעזור לפתור את התעלומה (שהיה די ברור מי האשם בה).

אולי בגלל זה הספר נחשב ספר לנוער. כי הפתרון פשוט?
טוב,מה אני מברבר, עכשיו זה סתם הגיגים של שעת לילה מאוחרת.
בקיצור, זה מייקל שייבון, וזה ספר חביב להעביר איתו איזה שעה שיש לכם בדרך לעבודה.

לפני 11 שנים•omers
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

אל תקראו את השער האחורי של הספר, או את התיאור (הבעייתי) שמועתק משם לכאן. יש שם ספוילר מרסק פואנטות.

הספר הוא תרגיל ספרותי, מהזאנר החביב על שייבון, הפעם בכתיבת נובלה בלשית "קלאסית". המשחק הוא לא רק עם הז'אנר אלא נוגע ברגישות וברמז בשואה על רקע בריטניה של מלחמת העולם השנייה.

סיפור קצר וחביב.

לפני 13 שנים•alon nisser
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

עוד ספר. מקריאת השער האחורי ומהכרת הסופר (איגוד השוטרים הידיים היה ממש טוב) באתי עם ציפיות בשמיים, והתאכזבתי מאוד. הדמויות לא מעניינות, פתרון התעלומה לא מעניין, ובכלל ספר לא מעניין. מזל שהספר קצר וכך לא בזבזתי עליו יותר מדי זמן. פשוט מיותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מיכל
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

ספר טוב, כמו תמיד ייבון מחובר לשורשים היהודיים שלו. הסיפור הוא על פתרון רצח מסתורי. לדעתי
הוא קצר מדי ולכן לא מצליח לבנות מתח והדמויות שטחיות . למה בכל זאת כתבתי שהוא טוב? כי שייבון כותב נהדר ומורכב ברגישות והוא תמיד מפתיע בצורת החשיבה שלו. שייבון נו...

לפני 15 שנים•יעל מונטנייז
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

מדובר בנובלה של שייבון, ככזאת יש בה משהו נועז.
נובלה צריכה להיות חדה, ערמומית ובעלת יכולת תמצות מדהימה.
הסיפור שנון, אתה מחזיק אותו ולא עוזב ונשאב לעולם ששייבון רוקם, זהו ללא ספק הישג מרשים ההופך את הנובלה למוצלחת.
היכולת של שייבון לספר סיפור היא מהמדהימות שנתקלתי בהן עד כה.
הסיפור עצמו סיפור קטן, על דמויות שהן שולי החברה, אך אפקט הוואו נוצר מהחיבור בינהן לכדי סיפור שלם וכמעט מושלם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•scoe
פתרון סופי

פתרון סופי

מייקל שייבון

כמו שלמדתי להכיר את מייקל שייבון - העיקר הוא לא הסיפור אלא איך הוא מסופר. וגם כאן - הכתיבה עשירה ומלאת התחכמויות (לפעמים יותר מדי... אבל הוא באמת יודע לעשות את זה!), הרמיזות מדודות ואינן חוזרות על עצמן, וברור ששייבון סומך לגמרי על האינטליגנציה של הקורא. אני כבר התמכרתי - וגם כאן, כמו ב"איגוד השוטרים היידיים" (מה? עוד לא קראתם? רוצו!) - העונג הוא מושלם.

כפי שכתבה אביבה - חבל רק שעם עובד החליטו לחפף והוציאו נובלה בספר נפרד. דרך אגב, אם היו מגדילים את הפונט ואת הרווחים בין השורות, היה אפשר להוציא אותו אפילו בשני כרכים! חשבתם על זה?

לפני 16 שנים•
★★★★★
•כרמיתה