ביקורת ספרותית על בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן מאת חיים סבתו

---

צייר הולך ברחוב. אני משערת שהוא אוסף בלכתו קווים, מראות וצבעים. אולי יזכור אותם בעתיד באחד הימים ויעלה אותם על הבד.
הרב סבתו מהלך ואוסף קווים, מראות וצבעים, מילים פסוקים ודמויות ומשמר את כולם עד שיגיע זמנם להיכתב על הספר.
בשפה עשירה ורבת רבדים - ולא, זה לא חיקוי של עגנון אלא שפה היונקת ישירות מן המקורות לדורותיהם - נפרש עולם מורכב.

שם הספר "בשפריר חביון" לקוח משורה בפיוט: "אל מסתתר בשפריר חביון". וכמה האל שהסופר כותב עליו מסתתר - בפרעות, בשואה, במלחמה, בכל הצרות והייסורים. אבל הרב סבתו אינו בא עמו חשבון - גם בשבר הגדול ניכרת ההשגחה ורק ראיית הארוג הטווי מכל הפרטים הקטנים, לאחר זמן - אפילו דורות - מגלה את אחורי הקלעים ואולי מעין סיבה למאורעות שקרו. דבר אינו אובד ואין דבר שאין לו פשר ואין לו כוונה. הכול מתקשר - אפילו שירי החלוצים מהדהדים את שירי החצר החסידית, ובסוף הספר מתחבר השיר עם הפיוט כדי להוכיח ש"עוד נמשכת השרשרת".
ספר מרומם רוח.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן