ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 ביוני, 2016
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
בסך הכול, עברו כמה עשרות שנים. זמן מועט, בוודאי ביחס לתולדות של מדינה, של אומה, של עם עתיק וגאה. ובכל זאת, השתנה כל כך הרבה כאן, מהותית ומוסרית. רובנו עוד גאים בצה"ל (אלא אם כן הצבא פושט על אזרחים שלווים בעיר פלסטינית כדי לחפש מבוקשים), אוהבים את המדינה (אלא אם כן היא מעניקה תספורות מס לטייקונים מרושעים), עושים מנגל ביום העצמאות אבל לא רוקדים הורה, לא שרים את ההמנון בקול רם כי זו פאדיחה, חושבים שמצעד יום העצמאות הוא עוד סממן פשיסטי שאסור לאפשר, ומצעד הגאווה הוא חגיגה פלורליסטית שאסור להתנגד לה. פיוטים וניגונים זה לדוסים ולחלקים המבאסים בהופעה של אהוד בנאי, שיעורי תורה צריך לבטל ולהסביר לילדים שבריאת העולם זה סיפור יפה אבל האבולוציה זה מה שקרה באמת, ואת ההגדה של פסח ומעוז צור יש לכבס ברותחין ולהסיר משם כל רמז שלא עולה בקנה אחד עם התקינות הפוליטית הפרוגרסיבית השלטת. בשבת אפשר לעבוד ולהספיק את כל מה שהחמצנו במשך השבוע, ואם לא אז רצוי לנסוע לקניות בביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה) או בשפיים. אנחנו מסורתיים ורואים את היופי שיש ביהדות, אבל מספיק שמפכ"ל משטרת ישראל יהיה חובש כיפה, משופם ושמנמן כדי שיהיו כאלה שיכנו אותו "דעאש יהודי" כשהוא רוקד עם ספר תורה במחנה אושוויץ ואז יישאו אותו על כפיים כשהוא פונה נגד ראש הממשלה. שהרבנים לא ינדנדו לנו על כשרות ועל התבוללות, כי אנחנו יודעים יותר טוב מכל הכפייה הדתית החונקת הזאת, אנחנו יותר ישראלים מיהודים, ויותר בני אדם משני אלה גם יחד. נחמד שיש מדינה, אבל בברלין זול יותר והעתיד בפאלו אלטו וורוד יותר. כשמח"ט גבעתי מזכיר את אלוהים בפקודת הקרב זו הדתה פרועה וצריך להדיח אותו, וכשפסיכופתים שורפים נער ערבי אנחנו מוצאים דמיון לתקופות אפלות, ומה שאנחנו עושים לפלסטינים זה יותר גרוע ממה שעשו הנאצים ליהודים, ובניצולי השואה אנחנו בכלל מתעמרים. אז אולי כבר היה עדיף שלא תהיה מדינה, אם ככה היא נראית. הרצל מתהפך בקברו. הימנים האלה, השמאלנים האלה, המתנחלים האלה, החרדים האלה, יותר טוב שימותו.
****
הספרים של הרב חיים סבתו הם געגוע למה שאולי היה פה פעם, כשלא היה פה באמת טוב במיוחד. תאמינו לי שלא. היה פה הרבה יותר גרוע, אבל השפע טמטם אותנו וניוון אותנו, הרחיק אותנו והשכיח מאיתנו את כל מה שהנוסטלגיה צובעת בצבעי פסטל רכים של מתינות. אלא שהמלחמות היו מלחמות של שמד, הכלכלה היתה צנועה והתנאים היו בהתאם. היה פה רע, היה פה חם, לא היה מזגן ולא מסעדות שף, הפוליטיקאים היו גועליים ומי שלא היה מקורב לצלחת לא היה לו דבר. נכים? זקנים? ילדים? ערבים? עולים חדשים? ניצולי שואה? היו יכולים אולי לחלום על מה שיש כאן עכשיו. ובכל זאת, חלמו. חלמו על ארץ ישראל, משאת נפשו של העם היהודי מאז ומעולם. חרפו את נפשם וחלמו. סיכנו את נפשותיהם וחגגו חגים יהודיים, לא אכלו לחם בפסח כשלא היה דבר לאכול, הקפידו לדבר עברית עם הילדים תוך כדי סיכון ממשי לחייהם, אך ורק כדי לשמור על הגחלת, שלא תכבה, שלא תדעך, שהשרשרת תימשך.
****
"בשפריר חביון" הוא במובנים רבים סיפור המשך, או סיפור מקביל ל"תיאום כוונות" המכונן של סבתו. מה קורה לאמונה כשהאל מסתיר את פניו. מסתיר את פניו בשואה, כשמיליונים נרצחים. מסתיר את פניו במלחמת יום כיפור, בזמן שחסידיו עולם באש בתוך הטנקים שלהם בנאפח שברמת הגולן או בקרבות בסיני. איך הנהייה הזו לארץ ישראל מלוב ועד עירק, מאוקראינה ועד קהיר, משתלבת בחבלי הקמת המולדת הזאת מאודים עשנים, בנס גמור, ובניגוד לכל היגיון מלחמתי או היסטורי, ואיך מילות ניגון חסידי משתלבות בשיר של משורר ישראלי באותה דרך בדיוק.
****
41 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אין פה למה להתחבר ולמה לא להתחבר. זה מה שזה.
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
למרות שחלק מהדברים שאמרת מעט צרמו לי, הביקורת יפה, ואני חייב להודות שלמרות שלא התחברתי לחלק מהדברים שכתבת, הם כן חשובים לביקורת על הספר ולמה שרצית להעביר.
|
|
The Rabbi
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
זה לא היה קופי-פייסט, אלא סתם תוצאה של בלבול וחיפזון.
התשובה לשאלה שלך היא כנראה מסובכת מכדי לענות עליה באופן שלם. עם זאת, נראה לי שבין הערכים שלך ולאלו שלי, כפי שבאו לידי ביטוי כאן, יש הרבה במשותף. שנינו אוהבים את הערכים שלהם ולא נהנים שלועגים להם או מבטלים אותם. |
|
The Rabbi
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
לא פנית אלי ובאותה העת כן פנית אלי. מעט לא-כתבת אלי כי באמת לא כתבתי כאן שום דבר ביקורתי, ומעט כן-פנית אלי כי אני אדם שנוהג לבקר את המקום שבו הוא נמצא ולא חושב שיש בזה שום עניין של שנאה עצמית. בגדול, אני פשוט לא אוהב שמגרשים אותי לחו"ל, וזה קורה לא מעט.
נ.ב סליחה שקראתי לך אתה. לא יודע למה זה הדבר הראשון שעלה לי לתודעה. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
The Rabbi, מערבוב המגדרים יש לי תחושה של קופי/פייסט ממקום אחר שבו זה אולי היה שייך. האם תחושותיי מוצדקות?
לעתים, נדמה לי, זה עובד פחות. ובכל אופן, אני לא חושב שיש אידיאולוגיה אחידה למדינה. האידיאולוגיה מאפשרת הרבה דברים, ובכללם חופש עיתונות, חופש ביטוי רחב עד מאוד, לפעמים עד כדי הפקרות, ובכל זאת, חופש בחירה, חופש דת, ועוד הרבה חופשים. אפילו החופש לחתור תחת אושיותיה של המדינה מתאפשר כאן ביד רחבה. אז מה, דווקא הקלישאה הזו של "תעזוב לחו"ל אם לא מוצא חן בעיניך" מפריעה לך?
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ועכשיו שקראתי את מה שכתבת ואת מה שאני כתבתי, אני לא מבינה איפה ראית שאני פונה אליך???
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מישהו בכלל דיבר אליך או עליך? אני אפילו לא קראתי את התגובות שלך. אני הגבתי לביקורת
של אלון. זו הייתה התנפלות שלא במקומה, דיברתי על אנשים שאני מכירה שמצהירים הצהרות על הקוסמופוליטיות שלהם.
ומיכאל? אחלה שם. מייקל, מיקל, מיקלה, מישל. |
|
The Rabbi
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי, יש הרבה דברים שאני מוכן לעבור עליהם בשתיקה, אבל לא כשמזמינים אותי לטיול בחו"ל על חשבון הברון! אנא השאר לי פרטים בהודעה פרטית (כמו אתרי תיירות ששווה לקפוץ אליהם ואולי גם רשימה קצרה של מדינות אליהן כדאי להגיע? חבל יהיה לטוס כל כך רחוק מהבית רק בשביל שיגרשו אותי חזרה כי אני לא מתאים לאידאולוגיה האחידה של המדינה. נ.ב: אני פחות חושש מאנטישמיות כי אני נושא בגאווה את השם הקוסמופוליטי מיכאל, אז הסר דאגה מליבך פן יפגעוני אנשי חוסר הסבלנות הקיצונית). השאר לי את כל הפרטים ואחזור אליך בהקדם.
בציניות רבה, שלך. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מסגרתי :-)
|
|
צב השעה
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
את הפסקה הראשונה צריך למסגר. מעולה.
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
שונרא הסבירה כבר את כולנו יחד....ומזל שהיא פה...
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
חחחח שונרא, פובליציסט כנראה שלא אהיה. אני מעדיף את השלולית הזו שבה אני יכול לכתוב מחשבות והרהורים בלי שמישהו יחליט שאני אחראי על משהו...
הלוואי שהייתי עומד בכל המבחנים שאני מעמיד פה בעצמי.
ואפרתי, גם אני בכיתי, אצל הרצל ביטון. בעיקר אצלו. עם כל שאיפה עמוקה שהוא לקח עם הכתפיים. כי זה היה ברור שהוא שייך לשם, למקום שעוד היו גאים בטקס המשואות, ובמדינה, ולא לועגים לו. |
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מודה ומתוודה שהתייפחתי בהתרגשות בטקס הדלקת המשואות. אז יש לי עצה לכל מי שמלא
בציניות ובסרקזם ונפוח מרוב שנאה למקום בו אנו חיים, יש הרבה מדינות נפלאות, באירופה וגם בארצות הברית, שישמחו לקבל את פניכם באהבה רבה. אז קנו כרטיס טיסה לצד אחד. ממילא אתם קוראים לילדים שלכם בשם קוסמופוליטי ומלמדים אותם להיות אזרחי העולם הגדול.
אז שלום ולא להתראות. אולי אתם מוכשרים, חכמים ותגיעו רחוק ותמציאו המצאות. אבל די נמאס לנו מהשנאה העצמית. יש לי דודה חכמה שאמרה פעם: לעולם לא אגיד דבר רע על הילדים שלי, אחרים עושים את זה טוב יותר. אז מי שממש אוהב להתפלש במדמנת הביקורת העצמית המוגזמת והמופרזת, מוזמן לעשות זאת מחו"ל. |
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
תשמע, ידידי, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה ממך.
עד עכשיו רציתי שתהיה סופר ושתכתוב ספר. אני עדיין רוצה. אבל עכשיו אני רוצה שתהיה פובליציסט. אני גם רוצה שתהיה כותב נאומים לנבחרי ציבור. אני גם רוצה שתכתוב מבוא ואולי גם כמה פרקים בספרי אזרחות לתלמידי תיכון. אני גם רוצה שתרביץ אזרחות ללא מעט ששכחו מה זה להיות אזרחים פה. אבל בלי אלימות, כן? הרבה מטאפורית. האמת היא שהייתי רוצה שתהיה נבחר ציבור בעצמך אבל אני חוששת שזה יהיה במפלגה של ההוא עם הג׳ל בשיער, אז לא.
אני שרה את ״התקווה״ בקול גם כשאני בבית מול הטלוויזיה וצופה בטקס. אני גם עומדת דום. אני מוחאת כפיים כשהמטוס נוחת ולא רק כשהוא נוחת בנתב״ג, ולפעמים גם מלווה את עצמי בשירת ״הבאנו שלום עליכם״. אני קולטת רכבי הצלה במראה של האוטו גם כשהם עשר מכוניות אחרי ומפנה להם דרך, וגם מסננת איזו קללה חרישית לכל מי שלא. אני מזילה דמעות בטקס הדלקת המשואות, ובכל שנה מצרה על כך שעבר זמני ואני כבר לא אצעד בשורת הדגלנים. אני מקווה שיולי אדלשטיין יהיה הנשיא הבא ושעוד לפני כן יפעל לחידוש מצעדי יום העצמאות ושבאחד הנאומים הממלכתיים שלו הוא יקריא את הדבר המפעים הזה שכתבת פה. אה, ואת חיים סבתו לא קראתי מעודי. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
חני, לא כל כך הבנתי מה את רוצה להגיד.
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אוקי, את רק צריכה לקרוא קצת את "הארץ", ובמיוחד מאמרים של אורי משגב ורוגל אלפר.
ורץ, תודה על הסיפור הקטן, רק עכשיו הבחנתי שכתבת. אכן, בעיניים מסויימות הוא אכן עלול להיות מטומטם גדול
|
|
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
נכנסתי לדיון רק לציין שאני כל כך מסכימה עם הדברים של אלון.
לטובתי יצא שלא נחשפתי לציניות הזולה (והמקוממת) שאתה מדבר עליה. הכי מסכימה איתך. בהסתייגות אחת: כן לדון על כל דבר. לא לצחוק על כל דבר. אבל זה אני.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אני בעצמי חצוי לגבי העניין הזה.
כלומר, מצד אחד - אני חסיד גדול של לדון בכל דבר, וגם לצחוק על כל דבר. כובד ראש ורצינות אינם הקאפ-אופ-טי שלי, ובכל זאת, משהו נחמץ בקרבי כשאני שומע את הציניות הזולה של אנשים שמתייחסים, למשל, אל הנסיעות של בני נוער לפולין או אל טקסי יום השואה או יום הזיכרון כאל "פסטיבל של שואה ושכול".
אני לא שומר שבת מצדי, אבל מכיר בחשיבותו העצומה של היום הזה עבור העם היהודי ועבור הנפש הכללית. ברגע שגם השבת הפכה לחול, איבדנו כעם משהו יקר ערך. ובכלל ענייני קודש וענייני מדינה. הרי אנחנו בני אדם וייצרנו גובר עלינו מדי פעם, אם אין דבר-מה גדול מאיתנו שקובע עבורנו "עכשיו מספיק" או "עכשיו צריך", ולכן אנחנו מתפרקים לפרודות של פרט ותחושת הקהילה, העם, ואפילו המשפחה כיחידות משמעותיות שאפשר להתברך ולהתגאות בהן הופכות לנטל ולמעמסה, כי אנחנו רוצים להיות חופשיים גם מזה. כמובן שאין כאן דבר חד-משמעי, ויש לכל נושא פנים לכאן ולכאן, אבל אני מרגיש שבתהליך האולי חיובי ואולי בלתי נמנע הזה, נגרעו גם חלקים חשובים, משמעותיים מדי, מעצמנו. |
|
The Rabbi
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אין לנו על מה להתווכח, אין לי שום הסתייגות לגבי מה שאמרת. ההתייחסות שלי הייתה אל הטקסט שהעלת פה לסימניה, ואין בעיני שום דבר פסול לגביו.
מה שאתה כותב נשמע לי כמו החלחול המתמשך של התפיסה הפוסטמודרניסטית לשיח ולתרבות הישרראלית. לדעתי, אם אנשים יוצאים מהבית ושואלים את עצמם מה מוסרי ומה לא, מה חיובי ומה פסול, מה קדוש והאם יש כזה דבר, אז אנחנו הולכים למקום טוב יותר. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אצלי אי אפשר להפריד ביקורת ספרותית וחווייה אישית, מחשבות והרהורים וגם, לעתים, מה שאתה מכנה התפוצצות רגשית.
אני לא רוצה להיכנס איתך לוויכוח, אבל אני יכול לתמצת את העניין המריר שמהדהד כאן. נראה לי שכבר שום דבר לא קדוש יותר. לא התנ״ך ולא היהדות ולא ההמנון והדגל ואפילו לא הכמיהה לארץ ישראל, ויש מין בון טון שולט של לעג כלפי כל מה שהוא כזה. הדבר הקדוש היחיד הוא ערך ערטילאי של איש הישר בעיניו יעשה.
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
אלון - אתמול התאמנתי בחדר הכושר, לידי היה אדם בן 80 שחתר לאט וכמי שאוהב סיפורים הרגיש צורך לספר לי סיפור שימחיש את הפעם לעומת היום.
הוא היה פליט, אחד מההמונים ששטפו את אירופה, רק חלקם הגיעו לישראל, יום אחד קראה לו הפקידה הגרמניה, ( לאחר המלחמה ) ואמרה דוד יש לך אישור להגיע לארצות הברית, והוא אמר רק פלסטינה, הוא שמע אותה אומרת בבוז מטומטם גדול...
|
|
The Rabbi
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
נשמע לי יותר כמו התפוצצות רגשית מאשר ביקורת ספרותית. אולי, משהו שמתלווה כאן כבר לא מעט זמן.
לא מסכים עם רעיון הרוב הברור שאתה מציג כאן. בטח לא עם האמירה השלילית המתלווה כאן במרומז. דווקא חיפוש הזהות היחידנית היא ההקצנה החברתית. מגוון דעות, רדיקליות או לא, כל עוד אינן פוגעות בזולת, הן תנאי הכרחי לחופש שלנו במדינה. מדינה צריכה להתעצב, להשתנות ולהתפתח. צריך את מי שקוראים פאשיזם כמו שצריך את אלו שאוהבים את הדגל. לגבי ההמנון: אני דווקא רואה את היופי בזמזום הלא-שירתי שאנו נוהגים בהמנון. אני רואה בו שיר עבדים שנקשר במשך שנים במוות וייסורים, ומשמעותו קריאה לחופש. שיר כזה שרים חלש. |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
מבין אותך לגמרי. זה אותו דבר אצלי.
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
היום, אני מודה, הסבלנות שלי לספרים שאין בינינו קליק מיידי אפסית. בספר הזה היתה לי
תחושה חזקה מדי של עוד מאותו דבר ואפילו לא מאותו סופר.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
גם אני, מאוד מאוד אהבתי את "כעפעפי שחר" התמים והמאיר, ו"תיאום כוונות" טלטל אותי.
הספר הזה אכן נופל משניהם, ויש בו כאילו סגירת חורים, ושילוב של כמה וכמה סיפורים שסבתו לא סיפר עד היום. זו לא יצירת מופת, למרות השפה הפיוטית הנפלאה של סבתו, אבל זכרתי לו חסד נעורים.
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
הסקירה שלך משובחת. הספר שעמם אותי ונטשתי אותו. חבל. את תאום כוונות אהבתי ואת
כעפעפי שחר אהבתי עוד יותר.
|
41 הקוראים שאהבו את הביקורת