ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 באוקטובר, 2014
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הלכתי לחפש בד"ר גוגל מאיפה השם "בשפריר חביון"?
מסתבר, שזהו פיוט שחובר על ידי הרב אברהם מיימון, שהשתייך למקובלי צפת במאה ה-16.
בפיוט משתמשים הס"ט, וכמו כן הוא מצורף לספרי הזמירות של תנועת החסידות. הפיוט עוסק בתורת הסוד והקבלה.
מחבר: ר' אברהם מיימון (הועתק מאתר קהילות שרות פיוט וניגון):
אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן
עִלַּת הָעִלּוֹת מֻכְתָּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן
בְּרֵאשִׁית תּוֹרָתְךָ הַקְּדוּמָה
מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְהִיא נֶעְלָמָה
רְחוֹבוֹת הַנָּהָר נַחֲלֵי אֱמוּנָה
תּוֹצְאוֹתֶיהָ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה
הָאֵל הַגָּדוֹל עֵינֵי כָל נֶגְדֶּךָ
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם זְכֹר דָבָר לְעַבְדֶּךָ
מָרוֹם נֶאְדָּר בְּכֹחַ וּגְבוּרָה
פַּחַד יִצְחָק מִשְׁפָּטֵנוּ הָאִירָה
מִי אֵל כָּמוֹךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת
תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁמֵעַ תְּפִלּוֹת
יָהּ זְכוּת אָבוֹת יָגֵן עָלֵינוּ
וּמִבּוֹר גָּלוּת דְּלֵנוּ וְהַעֲלֵנוּ
מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל יְנִיקַת הַנְבִיאִים
יָכִין וּבֹעַז בְּשֵׁם נִקְרָאִים
הַשֵּׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן
כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה'
רְשׁוּמָה חָכְמָתְךָ הַסְּתוּמָה
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'
מַיִם עֲמֻקִּים יִדְלֵם אִישׁ תְּבוּנָה
אֱמוּנִים נוֹצֵר ה'
רַב חֶסֶד גָּדוֹל מֵעַל שָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ
חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלּוֹת ה'
מוֹצִיא אוֹרָה מֵאֵין תְּמוּרָה
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם ה'
אֲבִיר יַעֲקֹב נוֹרָא תְהִלּוֹת
כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה'
נֵצַח יִשְׁרָאֵל מִצָּרוֹתֵינוּ גְאָלֵנוּ
לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה'
נֶצַח וָהוֹד בָּהֶם נִמְצָאִים
וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'
זהו ספרו החמישי של חיים סבתו, ואני מודה שזו לי ההכרות הראשונה עימו. את ספריו הקודמים לא קראתי עדיין, וכנראה שאחרי הספר הזה אחפשם.
הספר בנוי מפרקים קצרים ולא ארוכים בעברית רהוטה, יפה, מיוחדת, עם משפטים קצרים ומתומצתים.
הכתיבה מאוד ייחודית ולא ניראה לי שניתן לפגוש אותה בספרים של ימינו אלה. העברית הזו היא מזן מיוחד. צורת הכתיבה, הזכירה לי את הספר "תהילה" של שי עגנון. אין לי מושג למה? אבל זה מה שקפץ לי לראש.
הכתיבה של חיים סבתו יפיפייה. כתיבתו מלטפת ונוגעת באנשים, בזיכרונות, בגעגועים, בימים של פעם שלא יחזרו לעולם.
הפרק הראשון מתחיל בעולה החדש ממצרים. ציטוט מהפרק הראשון: "עולה חדש ממצרים, כך קראו לי כולם. כבר שנתיים אני בארץ ישראל, ועדיין עולה חדש.... ילד בן שמונה הייתי, מהלך בשכונת בית מזמיל בירושלים, שמח וטוב לב. מה שראיתי, מה ששמעתי, ואפילו מה שהרחתי, הכול חדש היה לי."....
היום קצת קשה לשמוע מעולה חדש, שהוא שמח וטוב לב, ו/או כל מה שהוא רואה, שומע ומריח חדש לו. אלה היו ימים אחרים, ואני מודה שהספר הזה זרע אצלי, מעט זרעים של "אז" ושל דברים שאני מתגעגעת אליהם.
אני עורגת לריחות המיוחדים של פרי ההדר, לטעמו של המלפפון שהיה שונה, לאווירת השבת והחג, לריחות התבשילים של בית הורי, ואתם יודעים מה? אני מתגעגעת אפילו לעוגת הספוג שקראנו לה "עוגת חנק". כן כן זו אותה עוגה שאפו בזמנו "בסיר פלא" על הגז. אני זוכרת שהייתי מורחת על פרוסות העוגה, כמות נכבדה של שוקולד "השחר"... היו ימים...
כשסיימתי לקרוא את הספר – ככה הרגשתי.
לדעתי הספר הזה יסלול את דרכו, לליבם של קהל הקוראים הבוגר יותר, ולאותו קהל שלהם לא מעט קילומטרז' במסע החיים.
חיים סבתו כתב את הספר "בשפריר חביון" כמו תצלום. כפי שהצלם מצלם תמונה, ואנחנו הצופים מביטים בכל אובייקט ואובייקט בנפרד בתצלום, כך גם הספר הזה. כל פרק הוא עוד טלאי שנוסף למרבד הזיכרונות.
יש בספר הזה לא מעט פניני חוכמה ותמונות עבר, שלעיתים גרמו לי לעצור את הקריאה, לעצום את העיניים ולהיזכר...
חיים סבתו לוקח את הקורא בתבונה, מרתקת ומסקרנת למסע דרך הילד, בית הספר, גיוסו לצה"ל, מילואים, מלחמות, נופי ארץ ישראל, עין כרם, מנזרים, נזירות, צפת, פוגרום באוקראינה, בריחה מטריפולי, התפוז והקיבוץ ועוד.
זהו ספר משובח, מרתק של נוסטלגיה על אובדן התמימות, ועם הרבה נקודות חן מקסימות. אני אהבתי!
מומלץ.
לי יניני
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני
(לפני 11 שנים)
רץ רוץ לקחת אותו. החזרתי אותו לספרנית אילנה אתמול בבוקר. אתה תהנה
|
|
רץ
(לפני 11 שנים)
חיים סבתו - זכור לי מספרו - תאום כוונות ספר מטלטל.
|
|
לי יניני
(לפני 11 שנים)
שין שין כן!
|
|
שין שין
(לפני 11 שנים)
האם יש קשר בין הפיוט הקבלי לתוכן הספר?
|
|
לי יניני
(לפני 11 שנים)
שונרא - בשבילי היא עדיין עוגת חנק... אבל יש משהו במה שאת אומרת... אין על עוגת הסולת
של הצבא
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים)
אני חושבת שעוגת חנק לא תלויה בתבנית בה היא נאפתה (או בושלה) אלא במרכיבים שלה.
זו עוגה דחוסה, כבדה, יצוקה וקשה לבליעה. העוגות בצבא היו עוגות חנק. ובכל זאת, אין על עוגת סולת צבאית! תודה על סקירה בניחוח נוסטלגי עם הריחות והטעמים של פעם. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת