ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 בספטמבר, 2014
ע"י ניר אזולאי
ע"י ניר אזולאי
סולומון קוגל עובר עם משפחתו לעיירה קטנה בשם סטוקטון – עיירה קטנה שמעולם לא קרה בה מאורע מיוחד או היסטורי, דבר שמקטין את האפשרות שמישהו ירצה לכבוש או לתקוף את העיירה, או במילים אחרות יבצע שם רצח עם.
למורת רוחה של אשתו של קוגל, מצטרפת אליהם אמא שלו ותופסת להם חדר יקר שאותו יכלו להשכיר כדי לעמוד בנטל התשלומים. אמו של קוגל היא זקנה ערירית וגוססת, שמאשימה את הנאצים בכל דבר שקורה בחייה "זה ככה מאז המלחמה", "הגרמנים הבני זונות האלה", ואין לה כוונה לתת לעובדות לבלבל אותה - היא נולדה בברוקלין בשנת 1945.
אם זה לא מספיק, באחד הערבים הראשונים בבית, קוגל שומע רעשים מעליית הגג ומגלה שם את... אנה פרנק, שכעת היא זקנה מרירה שעובדת כבר זמן רב על הרומן שלה, ומפחדת שלא תצליח להתעלות על היומן שלה שנמכר ב 32 מילון עותקים. עכשיו, לך תסלק את אנה פרנק מהבית...
מה דעתי על הספר?
ספר קשה לקריאה – לא בגלל ההומור השחור, (הלוואי וזו הייתה הסיבה...), אלא פשוט בגלל שהוא לא זורם. לא כיף לקרוא אותו, ולא קרתה אפילו פעם אחת שאמרתי "רגע, רק עוד עמוד אחד" כשהייתי צריך להפסיק את הקריאה (למעט השלושים העמודים האחרונים שזרמו די טוב – ובכלל, הספר נהייה ידידותי יותר באמצע שלו).
שחיטת פרות קדושות – הביקורות מהללות את הספר בכל מה שקשור לזה. מצד אחד, אנה פרנק הופכת לזקנה מרירה בעליית הגג (ועוד הרבה שבירת מוסכמויות אחרות) – מובן. מצד שני, בעידן האינטרנט האם עדיין קיימות פרות קדושות? לפני שבועיים זארה הוציאה חולצת פסים עם תלאי צהוב. כולנו ראינו את הסטטוסים שרצו ברשת...
ציני – גם כאן הביקורות מהללות. והספר באמת ציני, לטוב ולרע. לעיתים זה מרגיש מאולץ (אמירה לצורך "הדווקא"), אבל כשזה מצליח – זה מצליח לו בגדול.
מצחיק – צחקתי פעמיים. הנה אחת מהן: להתחבא מרצח עם בעליית גג של יהודים, חשב קוגל, זה כמו להתחבא מאריה בתוך צבי.
תובנות/תהיות/נקודות השקפה מיוחדות – יש לא מעט כאלו, וכמה מהן ממש מוצלחות.
האם אני ממליץ?
אנקדוטה קטנה. קיבלתי את הספר ממכרה, שהמליצה ושיבחה אותו. איפשהוא בתחילת/אמצע הקריאה דיברנו על הספר, ואמרתי לה שהוא לא זורם ומשעמם (כאמור, הוא משתפר לאחר מכן). והיא אמרה "נכון?!". היא הוסיפה שהוא טרחני, ושלקח לה המון זמן לקרוא אותו, עם הפסקות. "אז למה המלצת?"
אסיים בקטע האהוב עליי בספר, שאולי יענה על השאלה:
אבות אבותי לא היו אמריקנים גאים, הוא הוסיף, אני מודה, אבל הם גם לא היו גרמנים גאים. הכי מסוכן בעולם זה להיות גאה באדמה, זה מה שאני אומר. חול זה חול, כולו פחות או יותר אותו דבר... ואז באה מלחמת העולם הראשונה. טדי רוזוולט, הבן-זונה הנפוח הזה, התחיל לעשות את המוות לאנשים שהוא קרא להם "אמריקנים ממוקפים". טוב, צ'יק צ'ק כל הספריות נפטרו מכל הספרים בגרמנית, ולרחובות שהיה להם שם גרמני החליפו את השם. ומה, אנחנו האמריקנים הממוקפים התרוצצנו כמו עכברים מורעלים, קנינו איגרות חוב של המלחמה כדי להוכיח את הנאמנות שלנו, החלפנו את השם, עשינו את עצמנו שאנחנו לא מה שאנחנו כן, כשמלכתחילה בכלל לא היינו לא זה ולא זה, בדיוק כמו כל האסלאמים האלה, שתקעו דגלים וכל זה על המכוניות שלהם אחרי האחד-עשר בספטמבר. כלום לא משתנה. סבא-רבא וסבתא-רבתא שלי החליפו ממסרשמידט למסרסמית, והסבא וסבתא שלי, רק כמה שנים אחרי כן, קיצצו עד שכל מה שנשאר זה רק סמית. עברו ממסרשמידט לסמית בתוך חמש שנים אמריקניות, אז מצדי שאלוהים יברך לי את התחת. אם אתה לא יכול לנצח אותם, עדיף לך להצטרף אליהם, ככה אומרים, אבל אני אגיד לך מה אני אומר: אני אומר שרוב הזמן אתה לא יכול לנצח, ושאר הזמן ממילא לא נותנים לך להצטרף, אז איפה זה משאיר אותך?
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ניר אזולאי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
:)
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
גם קראת לי שנורא וגם הפנית אותי לכתבה ב"הארץ". עשיתי לך משהו?
סתם :-) אבל השם הוא שונרא. |
|
|
ניר אזולאי
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה
שנורא - הנה לינק לכתבה שעוסקת בנושא:
http://www.haaretz.co.il/gallery/fashion/1.2417491 |
|
|
הנחשפת
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
הציטוט (ששונרא גם הזכירה) ממש מצחיק. אני מאוד נהניתי מ"מחבואים עם אלוהים" שלו.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מנומקת ומשכנעת. פשוט נפלאה.
והציטוט שהבאת הפיל אותי. "להתחבא מרצח עם בעליית גג של יהודים, חשב קוגל, זה כמו להתחבא מאריה בתוך צבי." ==> גאוני ושנון. ואם זה נכון, מה שכתבת על זארה והטלאי הצהוב, אז אני אחרים אותם כי הם היו לזארה בעיניי. (אבל איך אני יכולה להחרים חנות שאני בכלל לא קונה בה?) |
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
