ביקורת ספרותית על ספינות טרופות מאת אקירה יושימורה
ספר טוב

---

מכירים את זה שאתם מגיעים לביקור חפוז באיזה כפר נידח במדינת עולם שלישי. אחד כזה שאין בו חשמל או מים זורמים, ואתם חושבים לעצמכם 'איך הם חיים ככה?'
אקירה יושימורה לוקח אתכם לכפר כזה, והביקור לא חפוז כלל.
אקירה מצליח להכניס את הקורא לשגרת החיים בכפר. זה מרגיש קצת כמו מסע בזמן, לתקופות בהן אנשים חיו את כל חייהם ברדיוס של כמה קילומטרים רבועים. תקופות בהן אנשים חיו כמו בעלי החיים, מנסים רק לשרוד ולהשיג את הארוחה הבאה. תקופות בהן פנו לכוח עליון במקום לטכנולוגיה ולמדע.

בספר כמעט ואין דו שיח בין הדמויות. לא מפתיע לאור העובדה שהשיחות שכבר כן מתקיימות ביניהן מסתכמות בציון מזג האוויר, או מצב הדגה. רמת השיח מקבילה ל"אז מה, את באה לפה הרבה?" רק בלי הקטע של הצחוקים.
ובלי הצחוקים, זה עושה קצת עצוב.

ספר מעניין ואפל.

שני חסרונות:
הקריאה בו היא קצת כבדה ולא הכי זורמת (והכתב הקטן והצפוף לא הכי תורם לחווית הקריאה).
סיפור עלילתי נטו. אין בו את האקסטרה הזאת, תובנה שגורמת לך לעצור את הקריאה ולתהות.

» ביקורות נוספות של ניר אזולאי
» ביקורות נוספות על ספינות טרופות