ביקורת ספרותית על חולצות אדומות מאת ג'ון סקאלזי
ספר בסדר

---

אקדים ואומר שמעולם לא קראתי ספר מד"ב (מהז'אנר הזה), אבל איכשהו הסקירות של אלון דה אלפרט גורמות לי לקרוא ספרים שלא הייתי חושב אפילו לקרוא אותם.
גם מעולם לא ראיתי מסע בין כוכבים או סטארגייט. והאמת, יכול להיות בכלל שמסע בין כוכבים זה רק התרגום של סטארגייט לעברית וזה אותו אחד בעצם.
עד כדי כך אני מנותק מהז'אנר.

חולצות אדומות הוא בעצם סאטירה על הספרים/סרטים האלה (למזלי, אחרת באמת לא הייתי שורד).
זאת סאטירה שתקפה בעצם גם לכל סרטי האקשן למיניהם.

ג'ון סקאלזי שם במרכז העלילה דווקא את הדמויות המשניות.
הדמויות האלה, חסרות השם, שנהרגות רק כדי להבהיר לצופה שברוס וויליס באמת נמצא בסכנה.
וגם את הדמויות המפותחות יותר, אלה שיש להן שם ואפילו סיפור רקע, והן מתחככות להן בכוכב הראשי, והן רגע לפני פרישה או הצעת נישואים והטבעת עדיין בכיס, וכל זה רק כדי שברגע שהן ימותו, ייווצר איזה רגע טלוויזיוני מרגש.

הסאטירה עשויה היטב. היא שנונה ומצחיקה לפרקים. היא מערבבת מציאות עם דמיון.
רמת הכתיבה היא לא הכי גבוהה. לפעמים זה קצת מזכיר ספרי נוער, כשהסופר טורח כל הזמן להסביר באיזה טון נאמרו הדברים. משהו בסגנון:
"עכשיו אפשר לסגור את הדלת?" אמר דאל בציניות.

אסיים בהבחנה קטנה שאהבתי בספר (לא ציטוט, רק רוח הדברים):
אחת הדמויות הייתה נסערת והחלה להסתובב בספינה. כי במקום צפוף באנשים כמו הספינה, תנועה היא הדרך היעילה להתבודד.

שורה תחתונה, ספר חביב מאוד שעמד בדיוק בציפייה שלי - העביר לי את יום כיפור.

» ביקורות נוספות של ניר אזולאי
» ביקורות נוספות על חולצות אדומות