ביקורת ספרותית על להעיר אריות מאת איילת גונדר-גושן
ספר מעולה

---

וואו.....איזו כתיבה.
שלושים עמודים ראשונים כאילו נכתבו עלי......אמנם לא רופא (והפספוס הזה עדיין כואב), לא גורשתי מת"א ולא בדרום.
אבל כן גם אני עם משפחה עבודה וכל אותם הלבטים מחשבות מול הילדים מול האשה לגבי העבודה והילדים, מי לאחשב ניתח ודאג לגבי השקט\רעש ביישנות או מופנמות - הכל כל כך מוכר כתוב כל כך נכון ואמיתי שאין לך ברירה אלא לעצור להרים את הראש לחשוב על מה שקראת ולבדוק איך זה בדיוק אצלך.
וכל ההמחמאות נכתבות עוד לפני שפגשנו את סירקיט (או כמו שבלש המשטרה אומר - סיקריט, וזה מוזר שגם אני כמו בלש המשטרה היית נופל עם השם שלה- ומה זה אומר אם בכלל זה אומר משהו). אותה פועלת זרה ושקופה שנכנסת לסיפור - אבל לא נכנסת בתור האריתראית - פתאום היא מקבלת צורה ואישיות של אשה רגילה, של האשה שיושבת לידך בעבודה או אוכלת בשולחן הסמוך באחת ממסעדות עבדי ההיי טק. אותם רגשות שהיית בטוח שרק לנו ה"לבנים" יש את הפריבלגיה להרגיש - ורגע הסיפור הזה בכלל לא אמין......לא יכול להיות שהיא באמת חושבת כמונו -בכל זאת היא מתרבות אחרת ואולי התקלה זה שאני בטוח שהם הזרים - הם לא כמונו.
הסיפור הזה גורם לך לחשוב. לעצור לקרוא ושוב לחשוב.
ולא רק על האריתראים שחיים בינינו ועל היחס אל הזר - כל זר -כן גם הבדואי עם הגמל. ומי בכלל יותר טוב הבדואי שמתחנף לאדון עבור משכורת הרעב או הבן שלו שמרים את הראש - ולא זה לוקח אותו למקום טוב יותר.

אז כן הבקורת הזאת יצאה מבולבלת - אבל גם הספר הזה קצת בלבל אותי
גרם לי להרים את הראש ולחשוב
אבל שלא תתבלבלו -זה לא ספר כבד זה ספר מהנה שכתוב טוב אבל יש בו קצת יותר מסיפור
אבל כנראה שבכדי באמת להנות מספר - חייבים שבספר יהיה קצת יותר

» ביקורות נוספות של אלף
» ביקורות נוספות על להעיר אריות