ביקורת ספרותית על כל העומרים שהיו לה מאת אורנה ורכובסקי
הביקורת נכתבה ביום שני, 8 באוגוסט, 2022
ע"י אלף



עצוב וכואב – מהרגע שהתחלת אי אפשר להניח את הספר (לפחות אצלי זה היה כך).
נכון בהתחלה הייתי בטוח ששוב הסופרת בורחת לפתרון הפשוט ובמקום להתמודד עם הנושא מקלה עלינו ומתרצת את המחלה בשירות הצבאי (כאילו שאין פגועים ללא עבר קרבי). ככה זה בארץ אם היית בסיירת מותר לך כמעט הכל לגנוב להטריד ואפילו להיות חולה נפש.
אבל לא – זה עוד חלק בחייו של עומר – ילד צעיר ומבטיח שמתישהו הלך ודעך לתוך מחלה ללא יחסי ציבור. ולא רק שאין יחסי ציבור מחלה שצריך להחביא מהציבור, מחלה שקשה לציבור וגם למשפחה לעקל ("...המחשבה הרעה על ההקלה הכרוכה במותו"). או כמו שאני הגדרתי פעם מהסיפור האישי שלי (שלמזלי הטוב לא מתקרב בכלל לכאב הזה) – ממקור גאווה למקור לאכזבה
אהבתי שהסופרת הצליחה להתאפק ולא ניסתה לסבך את הסיפור ולהוסיף לו עלילה – אולי רק קצת , כי בסוף אלו החיים, פשוטים ורגילים ורק אירוע אחד גדול ולא צפוי שטורף את הקלפים הופך ומשפיע על כל הקרובים. במהלך הסיפור אתה ממש נקשר לחיים ורותה – גיבורים בעל כורכם. וכן למרות הקרבה של התאומות ברור לך שקשר של הורים זה דבר אחר – משהו גדול יותר וחזק יותר.
העלילה עצמה מתרחשת בדרום אנונימי קיבוץ ליד עיירה לא המדבר הקשוח אלא שולי המדבר –אני עצמי כל כך אוהב את האזור הזה – יותר מאשר הצפון הירוק ו"היפה" עבורי אין יותר תמונה ישראלית מצפון הנגב (כך לפחות אני מיקמתי את זה) כך שהדיסוננס בין הקיבוץ השליו והרגוע עם עץ האשל הספסל ושדות הפלפלים לבין הדרמה המשפחתית שמנסים להשאירה בתחום המשפחה או לפחות להרחיק אותה לתל אביב הרחוקה אך ככל שחולף הזמן אי אפשר להשאיר את זה רק במעגל המשפחתי וההתרחשות זולגת לקיבוץ.
ואחרי הכל בנימה קצת אישית – מפחיד. מפחיד לחשוב איך ללא סימנים מוקדמים או יותר גרוע ממחסור בסימנים זה שהיו סימנים ולא הצלחנו או שלא היה לנו האומץ להתמודד עם הסימנים ולפרש אותם בזמן המתאים כדי לעצור את הנפילה לתהום – ואולי, אולי בכלל אין אפשרות לעצור את הנפילה הזו כי נפש האדם יותר מורכבת ומסובכת ועדיין שום BI או AI לא הצליחו לפצח את התעלומה של הנפש.
ולסיום וללא קשר לספר אמא של חבר אמרה לי פעם בנעוריי - בתקופה הסוערת של הנפש
שאנשים נשרטים הם רצים לרופא – שהנפש מדממת הם מתלבטים\מתביישים אם כדאי לגשת לרופא
אם רק אחד מהקוראים יאמץ את העצה הזו – עשיתי את שלי

9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
טה~דאם! (לפני 3 שנים)
נשמע מעניין, תודה על ההשקעה.
dina (לפני 3 שנים)
ספר מצוין.לא להאמין שהספר הבשלה זה הוא ספר ביכורים
מורי (לפני 3 שנים)
נשמע מעניין.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ