ביקורת ספרותית על ריחן סאנסט מאת אסף גורדון
ספר מעולה

---

שוב אני מוצא את עצמי שואל מהספרייה את הספר על בחורינו הטובים מהסיירת ואיזה טובים - ממש פנטזיה ישראלית
סיירת צנחנים - הסיירת, רק המובחרים מתי המעט ששורדים את הגיבוש (גם היום 30 שנה אחרי חשוב לכותב להדגיש את זה)
גולש גלים - ולא כמו הגולשים של היום עם קייטנות הגלישה, אוהל, כריך בעשר סלולארי והורים שעושים תורנות הסעה (גילוי נאות - מנסה לשכנע את הילדה שלי להרשם לכזו קייטנה).
חברה - לא חברה של גלידה, חברה של לספר לחברה - חברה אמיתית אהבה אמיתית גדולה מהחיים - אהבה כמו בסרטים.
וכל הטוב הזה עוד בלי להזכיר את הטיול של אחרי צבא - טיול של חמש שנים -לא איפה שכל העדר,  חופים קסומים אכסניות של יודעי חן.....
נכון זה לא סתם בחורים טובים - אלו בחורים מושלמים נראה שגם ברוס וויליס (במת לחיות) היה מרגיש רגשי נחיתות לידם.

אבל אחרי הכל הספר הוא לא ספר על הביצה הלבנונית ולא ספר על מלחמה אבל התמונה מאחורה היא של לבנון ים ונעורים מושלמים. ולא שההווה של שאול שונה - אמנם רווק- אבל נראה לי שכל אחד מהנשואים כאן באתר היה מוכן להחליף תפקידים
אז אחרי שכשריונר ממורמר ואכול קנאה שגם בילה שם כמה לילות - אמנם בשנים מוקדמות יותר (עד עכשיו לא החלטתי עם המשפט וחצי עלינו אמור להחמיא לנו) כן התחברתי לזה שהכותב תפס את הדיסוננס הזה בין לבנון במקרה הספציפי של הספר (אבל נכון גם ג'נין שכם ושאר מלחמות קטנות). לבין החיים הרגילים מה שקראנו לו אז החיים האזרחיים.
זה לא וייטנאם  שאוקיינוס שלם מפריד בינך לבין הבית - בארץ הקטנה שלנו אתה ממש כאן במקרה הרע שלוש שעות בטרמפים ואתה חוזר לעולם הרגיל שממשיך לתפקד לחברים שמשרתים בקרייה, פאבים מועדונים חיים רגילים - ההצטלבות היחידה שהמלחמה תופסת כותרת בחדשות (רק חדשות רעות) ואז אתה מקבל שווארמה וממתקים במקרה ממש חמור את מקבל גם חבילות עם דברים ממש שווים, אבל מעבר לזה עולמות שונים - אזרחים וחיילים.
אז תודה לכותב ושאול שהחזירו אותי לתקופה אחרת, תקופה טובה (איך יכול להיות אחרת שאתה בן 20) תקופה שגם אני הייתי שם אבל קצת ליד, יותר רגיל ויותר ממוצע.
ואז כמו היום - גם היום חי יותר רגיל ויותר ממוצע - אחרי הכל כנראה קשה להחליף אופי ומה שהיה זה מה שיהיה.

» ביקורות נוספות של אלף
» ביקורות נוספות על ריחן סאנסט