ביקורת ספרותית על אחד מתוך מאה מאת ג'ק קרלי
ספר לא משהו

---

נעשה את זה קצר ולעניין (לא כמו הספר, שהוא קצר ואפילו זורם אבל מאוד לא לעניין)

ראשית, כשאני ניגש לספר מתח חשובה לי מאוד העלילה, הפשע עצמו. ואם הוא מוצלח, אני יכול לסלוח על כתיבה לא מאוד מוצלחת, על דמויות מעט שטחיות ועל אי אילו ״הנחות״ שעושה לעצמו הסופר (כמובן הכל במידה). במקרה הזה הרגשתי שהעלילה מאוד מפוספסת. הגופה הראשונה עושה רושם, אבל משם זה הולך ונעשה פחות מעניין. בכל זאת בספרי מתח כולנו רוצים קצת-


לשחק את הבלש- ופה לא הייתה מספיק התעסקות בחקירה. לא מספיק פרטים. לא מספיק גילויים מיוחדים. גם כשהיו כאלה הם צצו משום מקום (או מקשר של החוקר עם אחיו הפסיכופת, דמות וקשר מאוד פוטנציאליים אך בעיקר קריפיים ולא מפותחים בכלל).

להתחבר ולהזין את הצד הכרמינילי שלהם- והמפגש של הקורא עם הרוצח מתרכז בעיקר בניסיון להבין מה הקורא קורא. אני יכול להגיד שהסופר הצליח בצורה מסוימת להעביר את הויכוח הפנימי של הרוצח עם עצמו, אבל גם כאן- לא נוצר עומק, לא נוצר חיבור/סלידה/זעזוע/כל רגש כלפי הדמות וזה חבל.

לזרום עם החקירה- לפגוש בעדים מעניינים, קטעי עבר קשורים, סיבוכים לא צפויים. כל אלה היו, אבל לא מספיק מעניינים. תוסיפו לזה את העובדה שעניין החקירה התגמד לעומת אינטריגות משטרתיות, לרוב זה מעייף, מכביד בשמות, מושגים ותארים מבלבלים שאתה מנסה לפענח (במקום הספר עצמו).

בקיצור ספר לא משהו, התאכזבתי (קראתי אותו די כי לא היו לי אופציות אחרות באותו רגע ובאמת קיוויתי שאופתע, וזה לא קרה). מסוג הספרים שאפשר לקרוא, וכשהתחלתי היה לי ברור שאסיים, אבל אתה מסיים וממשיך הלאה כאילו כלום...

טוב, בסוף לא יצא לי כ״כ קצר, אבל מקווה שלעניין.

» ביקורות נוספות של גל
» ביקורות נוספות על אחד מתוך מאה