ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 בפברואר, 2011
ע"י ליאת
ע"י ליאת
את הספר הזה התחלתי לקרוא פעמיים. בפעם הראשונה לפני שנה ומשהו כשעוד האמנתי בקריאת ספרים מהספרייה העירונית. כמובן שלא הלך לי, כי קשה לי לקרוא ספרים שמישהו אחר קרא. זה גורם לי להרגיש שהם מאבדים את כל היופי והקסם שלהם.
בכל מקרה, התחלתי לקרוא אותו שוב (והפעם במלואו) לפני כמה ימים. ההתחלה היתה משעממת שוב, כמו בפעם הקודמת. חשבתי שאולי זה יעלם אחרי כמה עמודים (יש בו בסה"כ 289 עמודים וזה חבל), אבל זה לא קרה. במהלך כל הספר ייחלתי לרגע שמשהו מעניין ורציני יקרה, אבל זה היה ספר רגוע ושקט למדיי. לא הרגשתי שפעימות ליבי טסות או רגש כלשהו במהלך הקריאה. בכל פעם שהרגשתי שמגיעה סצנה שתגרום לי להרגיש משהו, שוב הכל דעך. הרגשתי שהסופר לא הצליח להתעמק בסצינות שצריכות לגרום לקורא להתרגש או לפחד או להבהל.
הכתיבה בסך הכל היתה בסדר, לא משהו מיוחד. היא גרמה לספר להיות קליל שכזה.
לא היתה אווירה ותחושה של פחד, כאלו שיש בדר"כ בספרי מתח.
הדמויות היו פשוטות מדי, הסופר לא התעמק בהן יותר מדי. תמיד אני מתחברת לדמות כלשהיא ואפילו מתחילה לחבב אותה. בספר הזה לא היה דבר מכך.
כשסיימתי את הספר, לא הרגשתי את התחושה הזאת של הערבול בבטן, כזאת שמרגישים כשמסיימים ספר שבהחלט היה שווה כל שנייה של קריאה ושישאיר את חותמו על הקורא. הספר הזה היה כמו משב רוח שבא וחולף. הוא היה חביב ונחמד ומצחיק, אבל לא ספר כזה שאני אזכור לפרטי פרטיו עוד כמה חודשים.
ממליצה לאלו בינינו שאוהבים ספרי מתח קליליים ולא משהו מורכב. עלילה ודמויות נחמדות, אבל לא משהו מיוחד.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
חחחח
במידה ולא אסיים אותו, לא יהיה לו מקום בספרייה שלי. וחבל שירגיש מסכן ובודד על השולחן. אז, משתדלת(;
|
|
|
הלל הזקן
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
כתבתי הערה זהה לשתי ביקורות שלך...
איזה קטע...
|
|
|
הלל הזקן
(לפני 14 שנים ו-2 חודשים)
וקבלי "כל הכבוד" מעמדת השידור...
בבאר-שבע : לסיים ספרים מהם את לא נהנית ?!... מכיר רק עוד דביל שעושה ככה...:)
|
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
אני בטוחה שיש עוד כמה שיצטרפו
לקלאב שלכם.אני הצטרפתי לקלאב אחר(בעקבות אחת מהשריטות שלי) שגם את ועוד כמה כבר שם.
בוקר אור ליאת והמשך יום רגוע ושקט:-) |
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
האמת היא שמאוד.
הלל - וולקאם טו דה קלאב (:
לפני הדיון שניהלנו כאן בנוגע לכך, חשבתי שאני היחידה עם שריטה כזאת. באמת. אשמח לשמוע את השריטה שלך, ליז (; |
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
חחחח מה נבהלת ליאת? כן להלל יש
שריטה כמו שלך.לא אוהב ספרים מהספריה,רק חדשים עם עטיפת הניילון והריח החדש.תאמיני או לא,אבל הלל הוא בן תמותה כמוך וכמוני ועל השריטה שלי אספר לך במקום אחר!!!
הפתעתי אותך? |
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
הלל?
איזו שריטה יש לו?
|
|
|
ליז מאילת:-)
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
היי הלל אתה לא לבד עם השריטה בראש!!!
|
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
תודה, אני מניחה. חחח
|
|
|
הלל הזקן
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
קבלי ח"ח...
על סיום הספר, למרות העובדה "שסבלת"...:)
|
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
גל - גם אני ככה.
זה מבאס מדי פעם, אבל כל עוד מדובר בספר שממש אהבתי, גם שנתיים אחרי אני עדיין אחייך כשאני אסתכל עליו ואזכר בכל מה שהרגשתי כשקראתי אותו.
|
|
|
גל
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
את לא לבד
אני שונא לשאול ספרים. גם מספרייה, גם מחברים, שונא
! לא באמת מבין ויודע למה, אבל תמיד יש לי את הצורך להיות הבעלים הגאה (או המאוכזב) של ספר שקראתי. לעיתים קרובות זה משתלם ואני מביט בספרים שהנעימו את זמני בחיבה וחיוך. אך יש לי מדף של מוקצים, ספרים שקניתי ואלא סיימתי, או לא אהבתי, ואפילו כאלה שממש שנאתי. זה המחיר שאני משלם על הפרעת האישיות שלי |
|
|
קורנליוס
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
אני דווקא מסוגל להבין אותך
בתור אדם רכושני (אין בושה בזה) אני מעדיף לקרוא ספרים *שלי* ולא ספרים של ספרייה.
אמנם אין לי בעיה לקנות ספרים משומשים, אבל בנוגע לספרים חדשים, למשל, קשה לי להשאיל ספרים כאלה לחברים אם לא קראתי אותו לפני. בקיצור, כל אחד והנוירוזות שלו. אחלה ביקורת. לילה טוב. |
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
חחח אלון, איזו דוגמה..
בכל פעם שאני מעלה את העניין הזה עם הספרים המשומשים אני מרגישה דבילית לגמרי, אבל זה פשוט כך. אני יכולה לקחת ספר מהספרייה ולנסות לקרוא אותו ולהפסיק על ההתחלה ולקנות את אותו הספר מחנות ספרים ולאהוב אותו על ההתחלה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
זה כמו לשבת על כסא חם באוטובוס
|
|
|
ליאת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
לא התכוונתי לזה.
יש לי מעין קטע כזה שקשה לי לקרוא ספרים שמישהו אחר קרא. זה כאילו שבכל פעם שמישהו מסיים לקרוא ספר, הוא לוקח איתו את הקסם שלו. קשה לי להסביר את זה, כי זה נשמע מאוד דפוק, אבל זה באמת ככה. בנוסף, אחרי שאני קוראת את הספר, אני אוהבת שהוא נשאר אצלי, שאני אוכל להסתכל עליו גם בעוד כמה חודשים ולהזכר בכמה שהרגשתי כשקראתי אותו.
העניין הוא שכל עוד אני משאילה ספר מהספרייה, מדובר בדר"כ בספר מלוכלך שקראו אותו כל כך הרבה פעמים כבר. אם מדובר בספר שאהבתי, קשה לי להחזיר אותו שוב. לכן, אני קונה את הספרים שאני קוראת. |
|
|
חמדת
(לפני 14 שנים ו-6 חודשים)
ליאת ,את יכולה להסביר לי
את הקטע עם ספרים מהספרייה העירונית? כלומר את לא יכולה להביא את עצמך להחזיק בספר שמישהו אחר נגע בו?אז איך את עושה אם ספרים מהחנות?כי גם שם ממשמשים אותם.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
