בבוקר היתה לנו הפסקת חשמל, בדיוק כשהבנות צפו בטלוויזיה. אחרי שיחה עם חברת החשמל הסתבר לי שהחשמל צפוי לחזור רק בעוד שלוש שעות.
"מה, שלוש שעות בלי חשמל?" נדהמה הגדולה. "טענת את הטלפון? ואת הטאבלט?" "אבל זה באמצע התוכנית!" קבלה הקטנה.
אחר כך חזר החשמל ואז הסתבר שנשרף הממיר. הבטחתי לסדר הכל עד מחר. אחרי המתנה בתור לשירות של הוט כבר חשבתי על פעולה אלימה. ובכל זאת לאף אחד מאיתנו לא היה ספק שהחשמל יחזור ואיתו המסכים הגדולים והקטנים. איך היינו מסתדרים בעולם בו כל זה לא מובן מאליו?
דיסטופיות מפחידות אותי. בעיקר כאלו שקשורות למלחמות ומחלות. אלו וגם אלו לא חסרים בסביבתנו. צוק איתן סיבוב שני, אבולה. בכל רגע יכול להתרגש עלינו סוף העולם. אז למה לקרוא דיסטופיות?
אז באמת אני לא קוראת דיסטופיות. אבל הפעם אהבתי את הביקורת של אלון, וגם ראיתי את הספר בספריה ולא יכולתי להתאפק.
היתרון והחסרון של הספר הוא שהוא לא הפחיד אותי. לא הלכתי לקנות קופסאות שימורים או ביסקוויטים. גם תאורת החירום שלי לא עובדת. אפילו התקף חרדה פיצפון לא פיתחתי.
אין לי תשובה למה. הספר בהחלט מפחיד. קשיצקי מתארת חיים רגילים, בנאליים, בעיות יומיומיות. אי שם ברקע נמצאת איזו מחלה, שפעת הפינקס. אט אט, מבלי שמורגש מעבר חד, המציאות הופכת הזויה יותר ויותר. המחלה מתפשטת, הפסקות חשמל, הדלק אוזל. הגיבורה נאלצת להסתגל למציאות שנכפית עליה ומגלה שהיא מתמודדת הרבה יותר טוב ממה שחשבה.
מסגרת העלילה שקשיצקי מתארת אמינה בהחלט. אבולה כבר הזכרתי?
אהבתי גם את פריחת "הרוחניים" למניהם וספרי ההדרכה שטענו שהדבקות במחלה תמנע ע"י חשיבה חיובית וכדומה.
מה שהפריע לי ואולי מנע התקף חרדה צפוי הוא העובדה שהשתלשלות העניינים לא אמינה מספיק.
***זהירות ספויילרים עד סוף הפיסקה**
המחלה מתוארת בארה"ב בלבד, למרות שבהתחלה עדיין ניתן לטוס. גם המעבר הישיר בין התפשטות המחלה להפסקות חשמל ומחסור בדלק מעורפל מדי.
ומה שהכי הפריע לי הוא שהגיבורה עוזרת לשכניה ולא מפחדת להתקרב לאנשים שחלו, וגם שאף אחד לא נדבק כתוצאה מכך. לא נראה לי שהעולם יכול להיחרב מחיידק כל כך עלוב. כנראה שקשה לי לפחד כשאני לא מצליחה לדמיין בפרטי פרטים.
אבל יכול להיות שהספר לא הפחיד אותי כי למדתי שהמציאות הרבה יותר מפחידה. מה הטעם לקנות קופסאות שימורים אם לא יהיה לי אינסולין, ומה הטעם לאגור אינסולין אם הוא צריך קירור ולא יהיה חשמל?
כשפרצה שפעת החזירים נלחצתי בטירוף. בסוף לא התפתחה מזה מגפת סוף העולם, אבל הגדולה קיבלה סוכרת. אי אפשר לפחד מהכל. ניסיתי, האמינו לי...
ספר נחמד בסך הכל. דיסטופיה למתחילים. המתקדמים יכולים לקרוא ספרי הסטוריה...


















