עמק שלי
משני עבריה של שכונת ילדותי, השתרעו נופי העמקים, עמק זבולון במערב ועמק יזרעאל במזרח. אך אין לי מושג מדוע אהבתי רק אחד מהם, את עמק יזרעאל. אפשר שהכרתי, אם כי בצורה שטחית, שניים מהמושבים בו, את כפר יהושע ונהלל.
הגשם, הוא מוטיב יפיפה הקשור לעמק, בו משתמש סופר אחר, יצחק בן נר, שכתב על העמק בספרו: אחרי הגשם, או גם התנ"ך, המתאר את אליהו הנביא, שגזר על עמו ויושבי העמקים את הפסקת הגשם למספר שנים, מה שגרם לבצורת נוראית, וזאת משום שעובדי האדמה חטאו, וכעת הם משוועים לגשם שיציל אותם מעצמם.
ולכן ששמעתי על הספר, עד שהגשם יחזור, של סלעית שחף פולג, וראיתי את כריכתו, בה ציור נפלא לעמק המבטא זיכרון ילדות, בו שמש קופחת ותקווה עקרה לענני גשם, התמלאתי בתשוקה לא מוסברת לקרוא בו. ספרה החדש של שחף, הצליח לגעת בי, עוד בטרם קראתי בו שורה אחת.
אז אחרי שהתפייטתי על העמק והצפייה לגשם, אז על מה בעצם הספר, והאם תחושותיי המוקדמות לגביו מוצדקות?
הסיפור שואב את השראתו מכפר אחר, כפר יחזקאל, המסמל את מיתוס יישובי העמק, ההם ששרו במקהלה את ים השיבולים, או עמק שלי, אנחנו הצטרפנו ללחן ותמיד ברקע ריחף היחד הגדול.
מול היחד הגדול, זה שנוכח ברקע, מציבה שחף, את תאוות הבצע, הטינות והסודות כטבע אנושי, כמו הניסיון לגזול אדמה ומים מהחלשים בכפר בדרכים נכלוליות למען בצע כסף, המבטא צביעות לעומת ערכי ההדדיות והשיתוף שנמוגו מזמן, אותם מתארת שחף בסרקסטיות ובחמלה בו בעת.
שתי האחיות, יעל וגלי, כל אחת מסיבותיה חוזרת לכפר. יעל חשבה שתגשים את עצמה בעיר, אך היא חוזרת עם תחושת כישלון, ללא אופציה לסיים את הדוקטורט, יש לה אומנם בן זוג, אך יחסיה אתו היגעו למבוי סתום והיא בהריון מתקדם בסיכון. אחותה גלי, מבקשת להתחתן בכפר עם בן זוגה, שרק לפני זמן קצר, בגד בה עם חברתה. האם הנשואים האלה שיש להם בסיס רעוע יתממשו?
שתי האחיות חשבו שהן יכבשו את העולם והעיר הגדולה, ובכך ישתחררו מחוויית הכפר הרעה מבחינתן, אך הן חוזרות אליו מובסות, מצב שמציף מחדש זיכרונות, ומעלה סודות וטינות ישנות.
האם הכפר של יעל וגלי שהטיף בזכות היחד הותיר בהן חסך, שהפך את הבחירות שלהן בחיים לכושלות, תוצאה לחוסר יכולתן להבין טיפוסים וסיטואציות עירוניות? שיאו של הכישלון הוא ביחסים הזוגיים המעורערים של כל אחת מהאחיות, המסופרים על רקע היזכרותן באהבות ראשונות שלא הבשילו, או בכאלה שהותירו זיכרון רע, או תחושות החמצה, ובין לבין הן חוות סקס פרוע ומנוכר.
שחף, מרמזת במהלך העלילה על קיומו של סוד אפל בקרב תושבי הכפר, בדמות צללים החומקת בלילות. האם היא מדומיינת, או מציאותית? האם היא קשורה לדבר נורא שעשו אנשי הכפר, הנשמר כסוד? האם בו טמונה הסיבה לעונש אותו קיבל הכפר בכך שלא ירדו בו גשמים שנים רבות והוא הולך ומתייבש, היעדרות המסמלת עקרות וכישלון הגורמת לאנשים להוציא את הרוע החבוי בהם?.
עד שהגשם יחזור, הוא ספר נפלא, הבנוי מקולאז' יפה של דמויות, הכתוב בשפה יפה ובסגנון מיוחד, אמנם בז'אנר של סיפור ידוע על כפר כמיקרוקוסמוס לציונות, אך יש בו בנוסף כתיבה רעננה המשולבת פנטזיה בריאליה חריפה, ובתיקווה לגאולה אותה מבטאת הצפייה לגשם שאולי יבוא.
אפילוג
השבת ביקרתי בתערוכה של נעה מלמד, במשכן האמנות בעין חרוד, העוסקת בזיכרון העמק. יש שם מיצג יפיפה של מעגל נשים משפחתי רב דורי בשדה השלף, המחליף את המעגל המסורתי של גברים ונשים בעלי זהות חלוצית. הן עוזרות אחת לרעותה לקפוץ כל אחת בתורה ממגדל מאולתר אל מרכז המעגל תוך כדי התגברות על חרדות קמאיות. ברקע מנגן השיר ים השיבולים ההולך ונצרם, מה שגרם לי לחשוב על העמק כתמונה מרהיבה ומרגשת לזיכרון, נופים ואנשים ההולכים ומשתנים ועל העובדה שתמיד נחזור לעמק אליו אנו קשורים.
קישור לדף התערוכה של נעה:https://museumeinharod.org.il/
