ביקורת ספרותית על תיכון לילה 3 - רסיסים - אני תמיד צופה בך את רק צריכה לבוא - תיכון לילה #3 מאת סי ג'יי דוהרטי
בזבוז של זמן

---

כמו שוודאי הבנתם מביקורות קודמות, יש לי בעיה קשה עם תקצירים לא מתאימים לספרים. אומרים שהעיניים הם החלון לנשמה? אז התקציר הוא החלון לספר. ואם התקציר לא כתוב טוב, אז מילא. אבל לפחות שיהיה נאמן לעלילה.

אז כן, גם בספר הזה התקציר לא בדיוק אמין.
רק בשבילכם, ולמרות שזה גרם לי לסבל רב, ציטטתי את הפסקה השנייה:
"אלי מחליטה לעלות על עקבותיהם של הרוצחים בכוחות עצמה, אבל משום מה נדמה לה שכולם בקימריה – תלמידים ומורים כאחד – עושים יד אחת נגדה: לקרטר, החבר שלה לשעבר, יש חברה חדשה, סילבן לא מתייחס אליה ואיזבל ומורים אחרים כועסים עליה."
ובכן, לקורא זה נראה כאילו אלי בודדה במהלך כל הספר. אז הרשו לי לתקן אתכם – היא בודדה אולי בשלושה עמודים הראשונים. בלחץ. וגם זה רק בגלל שהעמוד הראשון הוא הקדשה, והשני כותרת.
והאם כולם עושים יד אחת נגדה?
ברור שלא. קרטר, למרות החברה הלא-כל-כך חדשה שלו, לא מפסיק לשדר מסרים סותרים. סילבן ממשיך להגיד שנמאס לו לחכות לה, ובכל זאת ממשיך לקרקר סביבה כמו סמרטוט. ובקשר למורים האחרים – היא פאקינג ~ספוילר לפרק הראשון~ ברחה מבית הספר. למה בדיוק היא ציפתה? "היי אלי, שמחים שחזרת, למי אכפת שסיכנת את כל בית הספר, רוצה שוקו?"
ברור.
אז אני מבינה שבתקצירים יש נטייה להגזמה כדי למשוך את הקורא, אבל לכל דבר יש גבול. באותה המידה יכולתי לכתוב ספר על פושע נמלט ובתקציר לכתוב "רומן מרתק על משפחת פנדות שלומדת להכיר את עצמה."
בחייכם.

כן, גם הספר עצמו לא היה טוב. הכתיבה רדודה להחריד, ויש בה קללות שמורידות מערכו של הספר. גם הרעיון רק נחמד בקושי – כל עניין ה'חבורה' שלהם קצת עולה לי על העצבים. כלומר, איך זה שקרטר לא מצרף את ג'ולס? איזה מן חבר הוא? וכנ"ל לגבי לוקאס ורייצ'ל. וכל הסיפור עם מארק בהתחלה מיותר לחלוטין. למה לעזאזל הסופרת דחפה אותו? גם ככה בקושי זכרתי את כל הדמויות המשניות. וגם הרכרוכיות של ראג', שאמור להיות קשוח וקפדן, הורסת את המעט שהסופרת הצליחה לבנות. ואיך זה שלמרות הכושר הירוד של אלי היא עדיין בכיתת הלילה? שום דבר בספר הזה לא הגיוני.
הדמויות חסרות אישיות ומשעממות. אלי חווה משבר זהות פעם בשני עמודים, סילבן היה ונשאר סמרטוט, ואפילו קרטר, שהיה הדמות האהובה עליי בספר הראשון, הפך למהורהר רגשי וחסר עמוד שדרה.

אז אתם יכולים להסיק לבד שלא ממש אהבתי את הספר.
רק למען הכנות, גם את הקודם לא אהבתי. למה קראתי את זה? אני לא לגמרי בטוחה. האם אקרא את הבא? יש מצב. אני מהטיפוסים שאפילו ספרים שאני שונאת אני נוהגת להמשיך ולקרוא, ולעבור ברפרוף רק כדי לדעת מה הסוף. זה גורם לי לתחושת השלמה כלשהי.
אכן מוזר.

אז תעשו לעצמכם טובה ואל תקראו את הספר הראשון. ובהתחשב וכבר עשיתם את הטעות וקראתם אותו, אל תמשיכו לשני. ואם, חס וחלילה, נאלצתם לקרוא את שני הספרים, אז תנשמו עמוק ותשאירו את הספר השלישי בחנות או בספריה. אתם עוד תודו לי על זה.
רק בריאות.

» ביקורות נוספות של White Swan
» ביקורות נוספות על תיכון לילה 3 - רסיסים - אני תמיד צופה בך את רק צריכה לבוא - תיכון לילה #3