ביקורת ספרותית על תיכון לילה 3 - רסיסים - אני תמיד צופה בך את רק צריכה לבוא - תיכון לילה #3 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר מעולה

---

רק לפני כמה דקות סיימתי לקרוא את הספר, ואני עדיין רואה את המילים האחרונות מול עיניי...
וואו.
הספר הזה היה אפילו יותר טוב מהקודמים, והדפוס בו היה שונה לגמרי. בספרים הקודמים היתה הגעה לקימריה ואז לימודים, אהבה וכו', ונקודת השיא היתה נשף הקיץ/חורף.
בספר הזה אלי פחות עסוקה בקרטר/סילבן, אמנם יש כמה סצנות ואפילו נשיקה (רק אחת! סי ג'יי, את מאכזבת אותי) אבל אלי בוגרת יותר ומתעסקת בדברים 'חשובים' יותר. (לדעתי סי ג'יי פשוט לא יודעת איך לפתור את תסבוכת הקרטר/סילבן שהיא גרמה לה, והיא מתחמקת מלתת לנו תשובה לשאלה הגורלית: עם מי אלי תהיה? קרטר או סילבן?)
בספר הזה כולם סוף סוף עשו משהו, ולא ישבו וחיכו לנשף שבו ייהרסו להם החיים. אהבתי את הפגישות הליליות ואת זה שכולם היו ביחד כזה, ושאלי סוף סוף נותנת לאחרים לעזור לה - הגיע הזמן, לפחות היא הפסיקה להתנהג כמו ילדה קטנה שמסתבכת בצרות לבדה (למרות שבהתחלה היא כן התנהגה ככה, אבל בסוף לא).
די שנאתי את כל הקטע של 'אהבה רומנטית' ו'אהבה בין ידידים', כאילו מה היא בכיתה א'?
(עכשיו ספויילר) אחרי הנשיקה של אלי וקרטר קיוויתי שמשהו בכל זאת יחזור להיות כמו פעם ביניהם, אבל סי ג'יי הרסה את זה עם ה'אהבה בין ידידים' שלה וגרמה לאלי לחשוב שמה שיש בינה לבין קרטר זו 'אהבה בין ידידים' ומה שעם סילבן זה הדבר האמיתי.
נו באמת.
ואם כבר בחרת בסילבן אז תעשי עם זה משהו! כי בסוף מה יצא? הרסת הכל עם קרטר (מה טעות?! הנשיקה הזאת היתה הדבר הכי נכון בספר הזה!!!)
ולא עשית שום דבר עם סילבן, והקורא נשאר בלי כלום. בלי שום סצנה רומנטית להרוות את צמאונו.
ואני כבר לא בטוחה שאני יכולה להגיד "טוב, לא נורא, בספר הבא", כי מיד צצה השאלה:
האומנם?
האם בספר הבא נדע סוף סוף במי אלי בחרה?

» ביקורות נוספות של Sunrise
» ביקורות נוספות על תיכון לילה 3 - רסיסים - אני תמיד צופה בך את רק צריכה לבוא - תיכון לילה #3